שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן י״ט (ו׳)

ביבמות דף צ"ה הוכיחו התוס' דכל שאמר איני משקה שוב א"י לחזור בו ולומר אני משקה דהא תנן במשנה דהאומר איני משקה מנחתה נשרפת וע"כ דא"י לחזור בו. וראיתי באבני מלואים סימן י"א שהאריך לדחות דאין ראיה ממה דמנחתה נשרפת דהא הו"ל דיחוי ואינו חוזר ונראה והאריך בראיות דלא שייך כאן בידו ע"ש ובהגהות הוסיף לתמוה מהא דאמרו ר"פ היה נוטל באמרה היא איני שותה וחזרה ואמרה אני שותה אי מצית לחזור בה דדלמא משום בעתותא דמיא אמרה איני שותה ושם ג"כ קתני במשנה דמנחתה נשרפת ושם לא מועיל דיחוי ג"כ ע"ש וכבר כתבתי בזה בחידושי לרמב"ם הלכות סוטה ואינו כעת לפני. והנה לפענ"ד ענין דיחוי לא שייך בדיבור גרידא דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וכל הני דחשוב דיחוי באם נתחדש מעשה או שחל עליו שם מעשה המדחה אבל בדיבור גרידא לא שייך שיתבטל המעשה ע"י הדיבור וז"ב ופשוט. אמנם בגוף הדבר לומר שא"י לחזור ולומר אני משקה. לפענ"ד הסברא דבאמת ההשקאה אף שלא בדקו המים אינו בירור גמור דיש לומר הזכות תולה וכדאמר ר"ש נמצא אתה מדחה את המים. אמנם מה שמועיל ההשקאה הוא משום דבאמת הקשו התוס' אמאי ספק סוטה ברה"י טמא נימא אוקי אחזקתה וכתבו דרגלים לדבר ואתרע החזקה ע"י שקינא לה ונסתרה ולפ"ז כל שהשקה אותה ולא בדקו המים עכ"פ שוב בטל הרגלים לדבר דהרי חזינן שלא נבדקה ואף די"ל דלמא הזכות תולה מכל מקום מידי ספק לא יצא ושוב הדרא החזקה לדוכתא וז"ב ויש להאריך בזה בסוטה דף וא"ו ולא נפניתי כעת. ולפ"ז כל דאמר איני משקה א"כ הוא עכ"פ שויא אנפשא חתיכה דאיסורא דהרי עכ"פ לדידיה אסרה ורצה לתת לה כתובה ולגרשה ושוב איך יכול המים לברר דלמא זכות תולה ולא שייך לומר אוקמא אחזקה דהא לגבי דידיה ליכא החזקה שהרי שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ועכ"פ החזקה אתרע בודאי ושם בר"פ היה נוטל שפיר מבעיא ליה דכל דמחמת ביעתותא דמיא לא שויא עלה חתיכה דאיסורא דבכה"ג דמחמת ביעתותא דמיא לא שויא עלה חתיכ' דאיסורא דיש לומר דמחמת פחד אמרה כן ודו"ק כי הוא ענין חדש וצריך סעד לתמכו. ויש להמתיק הדברים דכיון דספק טומאה ברה"י עשה ספק כודאי וכל ששתתה אף שיוכל להיות שזכות תולה עכ"פ ודאי אינו וז"ב ודו"ק: בשב שמעתא שמעתא וא"ו פ"ג הביא הא דסימנים וסימנים וע"א דיניח ע"כ דע"א אינו נאמן אף ששם ליתא חזקה ע"ש והדבר מוכרח דהא אי ע"א יעיד שמזה נפל אטו נוציא עי"ז וע"ז הקשה דא"כ בדבר שבערוה היכא שמעיד שמעולם לא היה חזקה אמאי יהיה ע"א נאמן דהא לא נאמן ע"א בממון והרי דבר שבערוה יליף דבר דבר מממון ע"ש ולפענ"ד ל"ק דבאמת לכאורה מהך דסימנים וסימנים וע"א יש לומר דע"א אינו נאמן נגד רובא דעלמא דכל דסימנים וסימנים שוב אוקי חד לגבי חד וע"א אינו נאמן לנגד רובא דעלמא אך יש לומר דהא מברר המיעוט מתוך הרוב ונאמן ע"א כמ"ש הר"ן בקידושין פ"ג ולפ"ז יש לומר דלענין ממון אינו נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב אבל בדבר שבערוה שפיר מהימן דשייך חזקה דאין אדם חוטא ולא לו וכמ"ש הפ"י בגיטין דף נ"ד ע"ב ודו"ק: הפ"י הקשה בהא דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה חייב ולמה לא יהיה נאמן במגו דכופר הכל והקשה דלמא אין לו ספק מלוה ישינה רק על מקצת ע"ש.