שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן י״ט (ה׳)

ובאמת מ"ש חזר היינו שאף שהיה מקודם ברה"י והי' טמא אם חזר אח"כ לרה"ר טהור וכעין המבואר במשנה המסוכן שהיו ברה"ר והלך לרה"י ואח"כ הלך לרה"ר דרבנן ס"ל דברה"י טמא וכשחזר אח"כ לרה"ר טהור אבל קושית הרב הנ"ל קשה טובא. ולפענ"ד נראה דכל דמדרבנן הו"ל כקבוע לכך היה טהור דרבנן לא עקרו הדבר לגמרי ורק שעשאוהו כאילו היו קבוע במקומו והפרישה לא עשה אותו כנמצא והו"ל קבוע אבל זה דחוק. והעיקר נראה לפענ"ד דבאמת כל הטעם דמה"ת גם בפירש לפנינו לא אזלינן בתר קבוע מה"ת הוא משום דקבוע הו"ל חידוש ואין לך בו אלא חידושו במקום קביעותו אבל לא כשפירש ולפ"ז כאן שיש לומר סמוך מיעוטא לחזקת טהרה אתרע לה רובא שוב מהראוי לומר דכל שפירש לפנינו יהיו לו דין קבוע דא"ל דקבוע חידוש דכל הטעם הוא משום דמהראוי ללכת בתר רובא וכאן אתרע לה רובא דשייך סמוך מיעוטא לחזקת טהרה ואף דלא קי"ל כר"מ ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כבר כתב הרשב"א בריש פרק אחרון דיבמות דדוקא היכא שהמיעוט עומד לגמרי נגד הרוב הוא דלא אמרינן סמוך דהא המיעוט כמאן דליתא אבל במיעוט דמפילות שמן הרוב אתה מסלקו אמרינן סמוך מיעוט לחזקה ע"ש וא"כ בקבוע הרי אתה מסלק המיעוט מהרוב שהרי אף שאין רק חתיכה אחת כשרה או טריפה והרוב מנגדו אפ"ה אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וא"כ המיעוט מסלק מן הרוב ובכה"ג אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ושוב כל שפירש לפנינו מהראוי ללכת בתר קבוע ודו"ק כי הוא ענין נכבד.