שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן י׳ (ז׳)

ולפענ"ד הכוונה למה דאמרו בב"מ דף ע"ו האי מאן דאוזפי' מאה זוזי לחברו ופרעיה זוזא זוזא פרעון הוה אלא דאית ליה תרעומת דאמר ליה אפסדינהו מינאי ועיין ש"ך חו"מ סי' ע"ד ס"ק י"ז שהאריך דיש איסור לכתחלה לעשות כן וא"צ לקבל ממנו זוזא זוזא וזהו לפענ"ד הכוונה כאן דזה שהמחה אצלו רוצה לפרוע זוזא זוזא א"כ פושעין הן אותן שידעו שהוא עני והמחו אצלו והפסידו לו אבל אם דינרין כן אורחא דזבינא מרדיא וא"כ לא הטעו אותו כ"כ וגם אם העני אח"כ לא מקרי מקח טעות כל שמשלמין דינרין דינרין וכן הדרך להיות משמיט קצת ולא מקרי מקח טעות אבל כל שרוצין לשלם פריטין פריטין אינון פושעין דמפסידין ליה המעות ואין אחד רואה את חבירו והוה מ"ט ומכ"ש כשידע מעיקרא שזה עני ולא יוכל לשלם כנלפענ"ד דין חדש בהירושלמי הלז. והנה במ"ש הטוש"ע דאם המקבל עשה שליח מהני והוה שלוחו כמותו לפענ"ד תימה מהא דאמרו בירושלמי פ"ו דגיטין ה"א וכ"ה במע"ש ה"ז דבמתנה א"י לעשות שליח לקבל דבר שא"ש ושאני גט דהתורה זכתה לו ומכ"ש במעמ"ש דהוא רק הלכתא בלא טעמא דל"מ שליח של המקבל.