שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן י׳ (ו׳)

ולפמ"ש יש לומר כיון דר"נ ס"ל דאמרינן להו זילו קיימו שטרייכו וכל עוד שלא קיים הוה חספא בעלמא א"כ שוב לא הוה רק ע"א בשטר דל"מ ואף לשיטת הרמב"ם דע"א בשטר מועיל כמבואר בסי' נ"א נראה לפענ"ד כאן דבאמת יש שנים והוא לא מצא לקיים רק על ע"א הרי אמרו בב"ב ק"ע דצריך לברר וא"כ כל שלא קיים רק ע"א ל"מ אף לרמב"ם כנלפענ"ד דבר חדש ועיין קצה"ח סי' ע"ה ומ"ש במחודש אות א' להסתפק אם צריך לבעל השטר עיין ט"ז סוף סי' ע"ה ומ"ש באות ג' הש"ך סי' פ"ב תמה עליו ועיין בהגהות מהרב"פ שמקיים דברי הגד"ת ודבריו נכונים ושוב ראיתי בשיטה מקובצת בכתובות שם שהקשה בהא דאמר ומר היכי ס"ל והקשה הא כיון דאמר לו אימא הלכה כר"מ מכלל דהוא ס"ל כרבנן וא"כ מה הקשה לו ומר היכא ס"ל ולפמ"ש יש לומר דהכי פריך ומר היכא ס"ל אי דוקא כשטוען פרעתי אמרינן דנאמן אבל הב"ד אין טוענין לו או דלמא דאנן טענינן מה שיכלו וס"ל דהב"ד טוענין לו ובאמת מה דאמר זילו קיימו שטרייכו משמע דלא כפ"י רק דצריכין לקיים שטרי ככל שטרות דעלמא וצריך לקיים חתימת שניהם ודו"ק: שם שער כ"ח ח"א סי' א' גרסינן בירושלמי ראובן היה חייב לשמעון סמכי' גבי לוי אפרסן לוי לית ראובן חייב לשמעון הדא דתימא כשלא עשו ערמה אבל עשו ערמה חייב הירושלמי הזה הביא הרי"ף בב"מ פרק המקבל ואחריו הרמב"ם וטוש"ע וכלם לא הזכירו היכן הוא מקומו ויגעתי ומצאתי שהוא בקידושין פ"ג ה"ד ופירש הפני משה שם דמה דאמר כשלא עשו ערמה היינו שבשעת שהמחה ראובן לשמעון אצל לוי לא ידע שהעני לוי אבל עשה בערמה שידע בשעת מעשה שהוא עני חייב וכדבריו נראה והטעם שאם ידע ראובן שהוא עני הרי הטעו אבל אם לא ידע הרי שמעון הטעה את עצמו שלא פירש שאם לא יהיה ללוי לא יקבל את לוי וכן נראה מדסמכו על המשנה דמקודשת שלא הטעתו והיינו שהוא הטעה את עצמו וה"ה בזה ועיין ש"ך סי' קכ"ו ס"ק מ"ג שהאריך בזה ועיין בירושלמי שם שאמר כהדא חזרי' סמכין לתנאי קריא גבי זבינא קרן זבינא ואזיל לי' אתא עובדא קומי ר' מנא אמר אין פריטין אינן אינן פושעין אין דינרין אינן כיני אורחא דזביני מדדמא ועיין בפ"מ שם דנדחק דאינן פושעין למה לא גבו מהם קודם שהעני ואין דינרין כן ארחין להיות משמיטין אצל המלוה מדחי אל דחי והוא דחוק: