שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן י׳ (ג׳)

שם אות י"ד מה שהקשה לשיטת הפוסקים דשעבודא דאורייתא ושבועת מודה במקצת לא משכחת לה רק בשמחל השעבוד או דאין לו קרקע א"כ סוגיא דסלעין דינרין במה מיירי דאף אם נימא דהשתי סלעים דכפר הו"ל מלוה ע"פ מ"מ הו"ל כפירת שעבוד קרקעות וא"ל דמיירי דמחל השעבוד או שאין לו קרקע דא"כ היאך קאמר א"נ משום דהו"ל ש"ק הא כל שמחל השעבוד או שאין לו קרקעות לא הוה ש"ק ע"ש. והנראה בזה עפמ"ש הה"מ פט"ו מאישות דכל שהגאונים תקנו שיגבה ממטלטלין שוב לא מקרי כפירת ש"ק בלבד ע"ש והקשה הלח"מ דא"כ הך סוגיא דסלעין ודנרין דאמרו דשטר הו"ל ש"ק היכי משכחת לה דהרי בחוב ודאי גובין ממטלטלין ע"ש שהניח בקושיא אך באמת ל"ק דעיקר סמיכת המלוה הו"ל על קרקעות דמטלטלין יכול להבריח ומה"ט מטלטלי דיתמי לא משתעבדי א"כ עיקר התביעה היא על הקרקעות וכעין דאמרו בכתובות דף מ"ג דנחלקו במה עיקר תביעתו ע"ש וכן האריך בזה באבני מלואים סי' צ"ו ע"ש ולפ"ז בהנך תרי דכפר שוב לא הוה רק מלוה ע"פ וא"כ אין סמיכתו על הקרקע יותר ממטלטלין דמלוה ע"פ אינו גובה ממשועבדים ומיני' דידי' אפילו מגלימא דכתפי' וא"כ שוב לא הוה ש"ק בלבד. איברא דא"כ קושית התוס' על מודה מקצת ל"ק דבמלוה ע"פ דאינו גובה ממשעבדי שוב לא הוה סמיכתו על קרקע יותר ממטלטלין וע"כ צ"ל דמ"מ גם מדידי' יותר סומך על קרקע שא"י להבריח מיהו זה אינו דכל שיכול למכור ואינו גובה ממשעבדי שוב אינו סומך על קרקע יותר ממטלטלין דגם הקרקע יכול למכור. אמנם נראה דבאמת מ"ש הה"מ דכל שיש מטלטלין וקרקעות לא מקרי כפירת ש"ק בלבד הוא משום דהרי גם כופר במטלטלין אף שמודה במטלטלין והו"ל כהודה בכלים ובקרקעות ולפ"ז במודה במקצת במלוה ע"פ שפיר הקשו בתוס' דעכ"פ כופר בקרקעות דניהו דמה שמודה מודה בכלים וקרקעות אבל מה שכופר עיקר כפירתו הוא בקרקעות דבמטלטלין כל שכופר ל"ח כפירה דעכ"פ כל שכופר יותר יכול להבריח מטלטלין מקרקעות אבל זה דחוק. אך לפענ"ד נראה בסברת הה"מ דניהו דמטלטלי בחוב ג"כ משתעבדי אבל לא שייך לומר שם שעבוד ע"ז דאטו נוכל לסיים שזה מטלטלי של זה והא אין שום סי' במטלטלין דעל הקרקעות שייך לומר נכסי דאינש אינון ערבין ביה דנוכל לסיים שזו הקרקע במצריה הם של זה הלוה ולכך מקרי ש"ק בלבד ולפ"ז שפיר כתב הה"מ דכל שהגאונים תקנו שתגבה כתובה מן המטלטלין שוב גם על מטלטלין של בעל שייך נכסי דאינש אינון ערבין דהאשה שיושבת תחת בעלה היא מכירה במטלטלי של הבעל ותוכל לומר סימנים בגוייהו ושייך לומר דגם המטלטלין הם ערבין ביה ולפ"ז בחוב דהמלוה לא יוכל לדעת מטלטלי של לוה שוב עיקר סמיכתו על הקרקעות ושפיר הו"ל רק ש"ק בלבד ושפיר הקשו. איברא דלפמ"ש הרשב"ם בב"ב דף קע"ו דמה דשעבודא דאורייתא הוא מקרא דיוציא אליך העבוט וה"ה למקרקעי א"כ אדרבא עיקר השעבוד הוא ממטלטלין וא"כ אין מקום לקושית התוס' דהא לא הוה ש"ק לבד ואדרבא עיקר הוא ממטלטלי. אמנם נראה דאדרבא כיון דכתיב יוציא אליך העבוט ואינו רשאי המלוה לכנס לבית הלוה ורק הלוה צריך להביא החוצה א"כ בודאי אין סמיכתו על המטלטלין אבל על הקרקע שא"צ ללכת לבית זה עיקר סמיכתו אבל המטלטלי מהראוי להוציא הגרוע שבבית כדאמרו בב"ק ושפיר הקשו ול"ד להך דכתובה דכל דהגאונים תקנו שתגבה ממטלטלי והוא בתוך הבית פשיטא דגם מטלטלי מקרי עיקר סמיכתו כמו במקרקעי ובזה יש ליישב דברי הרשב"ם שכתב דמ"ד של"ד הוא מוקי הקרא במשכנו שלא בשעת הלואתו והתוס' הקשו דכ"ש דהוה גבי' בחובו ע"ש ולפענ"ד הכוונה דכל הלימוד הוא מיוציא אליך את העבוט והרי שלא בשעת הלואתו הוא מוזהר שלא לכנס לביתו וגם להשליח ב"ד איכא איסור לכנס רק שהוא יוציא א"כ איך שייך לומר ש"ד דהא אסור למשכנו וקרקעות לא נאמר בקרא א"כ מנ"ל דש"ד ודו"ק. והנה בגוף קושית הגד"ת הנ"ל יש לומר דמיירי שיש לו משעבדי ולא ב"ח דאז באמת על התרי דכפר דאינו רק מלוה ע"פ ול"ג ממשעבדי א"כ לא הוה ש"ק אבל מדאמר שתים אז הו"ל ש"ק ופטור ובמ"ש יש לומר דבר חדש דלכך כשיש משועבדים הו"ל ש"ק דטעמא דמשועבדים הוא משום דנכסי דאיניש אינון ערבין ביה ולפ"ז הרי מבואר בש"ע סי' צ"ו דלבית ערב מותר לכנס וא"כ לכך לגבי הלקוחות שפיר הוה עיקר על הקרקע ואף אם כתב לו מטלטלין אגב מקרקעי מכל מקום עיקר סמיכתו על הקרקע דהמטלטלי שמכר א"י לגבות דלית להו קלא ומטלטלי שבבית א"י לכנס לביתו ודו"ק ובאמת לפי שיטת הדרישה והט"ז דבשטר אף דל"ל קרקע כלל אפ"ה הו"ל ש"ק כיון דנזכר ש"ק ל"ק קושית הגד"ת אבל הש"ך חולק ע"ש כמ"ש סי' פ"ח ודו"ק: