שואל ומשיב מהדורא רביעאה · כלל א׳ סימן א׳ (ג׳)

איברא דעדיין יכול לטעון העד מה הפסדת גם כשאיני מעיד היא מחוייבת להחזיר כל ששתתה ואם אין כאן עד טומאה בודאי מחוייבת להחזיר דהרי היא מותרת לו ומה הפסדתיך. אבל זה אינו דאכתי נ"מ אם היא בעצמה אמרה דנטמאת אף שלא בדקוה המים ולמשנה אחרונה אינה נאמנת דאמרינן עיניה נתנה באחר וא"כ בלא העד כל שאמרה שנטמאת באונס דלא מפסדת כתובתה וא"כ שוב א"י להוציאה דאמרינן דעיניה נתנה באחר ומכל מקום הכתובה א"י להוציא מידה כל שטוענת שנאנסתי והיא אשת כהן ואף שהוא ירצה להאמין לה מכל מקום הכתובה אינה מפסדת אבל כשיבא ע"א שוב הוה כרגלים לדבר ואז היא נאמנת כשטוענת נאנסתי ואסורה עליו אבל ז"א דא"כ יצטרך לתת לה כתובה ולמה צריך לעדותו. אמנם העיקר נראה דהנה כבר נודע מ"ש הרמב"ם בפ"א מנערה בתולה דהנבעלת בשדה הרי זו חזקה שאנוסה היתה עד שיעידו עדים שנבעלה ברצונה ובעיר הרי"ז בחזקת מפותה. ובזה נראה לי דאם יש עידי קינוי וסתירה והיתה בעיר ועד מעיד שנטמאה ברצונה והיא טוענת שאנוסה היתה א"כ בזה ודאי העד נאמן דהרי יש עדי קינוי וסתירה וע"א מעיד שנטמאה ברצונה א"כ שוב החזקה מסייעתו וגם עדי קינוי וסתירה הרי ניכרין הדברים שהיה ברצונה.