שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן צ״ד (ג׳)

עוד להנ"ל מכתבו הגיעני שנית. והנה מ"ש דכאן אתחזיק איסור דיבמה לשוק והספק בחליצה מהראוי להעמיד על חזקתו הראשונה ולהחזיק ריעותא ול"ד למ"ש הש"ך והאריך בזה. הנה ידע מעלתו דלא שייך כאן אתחזיק איסור דכבר נודע מ"ש התוס' בכתובות דף כ"ג דזרק לה קידושין ספק קרוב לה או לו הוה אתרע חזקת פנויה והפ"י בגיטין דף כ"ח האריך בזה ועיין במהרי"ט ובספרי יד שאול סי' רל"ג מ"ש בזה וכאן כיון דהוה חליצה גמורה רק שיש ספק אם הי' הגבהתה בלבד פשיטא שאתרע חזקת יבמה דהרי האחרונים כתבו בביאור דברי התוס' בכתובות הנ"ל דשם כל שזרק והיה יכול לפול בד"א שלה אף שנימא דלא נפל מכל מקום הי' ראוי לפול ושוב אתרע חזקת פנויה מכ"ש כאן דבאמת הי' כאן חליצה גמורה והי' יכול להיות בהגבהתה בלבד שוב אזלא לה חזקת יבמה לגמרי ולא שייך להעמיד על חזקת יבמה ועוד נראה דהנה לפמ"ש הרשב"א ביבמות דף ל"א לחלק בין ספק בשחיטה דמחזיקין מאיסור לאיסור ובין חזקת היתר של ספק צרת ערוה דשם א"צ שום מעשה להתיר וממילא היא עומדת לכך יעו"ש ולפ"ז באמת חזקת א"א איתרע שמשעה שמת הבעל אזל חזקת א"א ולא נשאר רק לאו דיבמה לשוק וניהו דמחזיקין מאיסור לאיסור אבל כל דכבר נעשה החליצה ויש ספק בחליצה כיון שעכ"פ לכ"ע אף את הי' בסיוע שלו עכ"פ מידי חליצה פסולה לא נפיק ואם הי' לו עוד אחין היתה חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין א"כ שוב אקלש עכ"פ החזקה ובכה"ג ודאי לא שייך מחזיקין מאיסור לאיסור ומה גם שהחולץ אומר שלא סייע ל' א"כ מה"ת לחוש שאינו יודע או שמשקר כדי להחזיק ריעותא וז"ב ונכון מאד מאד ובזה הן נסתר מחמתו כל אריכת דבריו. דברי הכותב בנחיצה: