שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן פ״ה (ג׳)

והנה בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' צ"ג כתב דאם ראתה שפע דם אין להתירה להנשא לאחר דלא שייך הס"ס דלמא מן הצדדין דהרי חזינן דבא מהמקור ע"ש כי לא ראיתי בגוף הספר. ולפענ"ד נהפוך הוא דכל שראתה בשפע שוב לאו רואה דם מחמת תשמיש מקריא דהרי חזינן דלא בא מחמת תשמיש דהרי שפעה אח"כ ול"מ לטעם דמקרי ווסת מחמת אונס כאן לא בא מחמת אונס דהמקרה לא יתמיד וגם לטעם הבשמים ראש כאן לא שייך דהרי לא בא קודם התשמיש ואח"כ שופעת א"כ ע"כ דלא הוה מחמת מה שנתאסף במקור דא"כ למה לא הי' מקודם וא"ל דהתשמיש גרם לפתוח המקור דא"כ למה שפעה אח"כ וכמ"ש למעלה. ודרך אגב אזכיר מה שהקשה אא"ז הח"ץ ז"ל על הרשב"א שא"צ שתדע שמכתה יכולה להוציא דם וע"ז תמה מהך דאמר ר"ע בנדה דף נ"ח ע"ב בכתמים ששאל אם יכולה להגלע ולהוציא דם הרי שאף בכתמים צריכין לדעת זאת מכ"ש בדם ע"ש וכבר דשו בה קמאי ובתראי וגם אני בעניי כתבתי בזה. וכעת נראה דהנה באמת מה שמיקל הרשב"א הוא משום דרואה דם מחמת תשמיש אינו רק מטעם ווסת ווסתות אינו רק דרבנן וספק דרבנן להקל ולפ"ז בכתמים שנתקנו מעיקרא על הספק ובכה"ג אפילו ס"ס לא מהני כמ"ש הראב"ד והכ"מ פי"א מתרומות ומעשרות ע"ש גבי טוחן דמאי ולכך מחמרינן בכתמים אפילו בס"ס והכ"מ והט"ז הרגישו בזה דהו"ל ס"ס ולפמ"ש אתי שפיר ולכך אף בדרבנן חיישינן ובעי שנדע שמכתה יכולה להוציא דם עוד יש לומר דר"ע לשיטתי' דחייש למיעוטא ועיין בתוס' מכות דף זיי"ן ולכך בעי שתדע שמכתה יכולה להוציא דם אבל לדידן ל"ח ודו"ק. איברא דהמעיין במשנה יראה דזו סתם משנה אם יש בה מכה והיא יכולה להגלע ולהוציא דם ומביא מעשה מר"ע אבל זו סתם משנה ודוחק לומר דסתם משנה ר"מ ור"מ חייש למיעוטא. אמנם נראה דבאמת רש"י פירש ואם יש בה מכה יבשה וראויה להתגלע להתלחלח ולהוציא דם וא"כ ראינו דשם היתה כבר יבשה א"כ לכך בעי שתהיה יכולה להתגלע ולהתלחלח ולהוציא דם אבל כל שיש לה מכה ולא נתייבשה א"צ שתדע שיכולה להוציא דם דמסתמא כך הוא וש"ה דכבר נתייבשה והוה כאילו אינו וז"ב כשמש לדעתי: