שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ז׳ (ה׳)

והנה בשנת תרח"י בש"ק פ' קרח ר"ח תמוז הגיעני תשובה מהרב מוה' אפרים אבד"ק ליזענסק בראובן שאמר לשמעון בשעת ליצטאציע שיתאמצו להחזיק הליווערונג שאף שיפסדו כעת מכל מקום יועיל על להבא כשיהי' ליצטאציע יהי' שותפין ואח"כ בהליצטאציע החדשה נטפל לוי להיות שותף וראובן הי' מתיירא מפני לוי ודבר ביניהם שיהיה הליצטאציע לא על שם לוי לבד רק על שם שמעון ג"כ וכן הי' והי' ריווח ודחו לראובן מן השותפות ואח"כ תובע ראובן שמגיע לו חלק ריווח מטעם שהבטיח לו בפירוש בעת הליצטאציע השניה נדבר ביניהם שיהי' לו חלק וגם הוואדיום על הלחם שיש לראובן ג"כ חלק ג"כ נגמר כעת ושמעון משיב שבשעת ליצטאציע השניה נדבר בפירוש דהיינו שלוי אמר בפני עדים שאינו רוצה שיהיה לראובן חלק בו ושמעון אף שאמר לראובן שיהי' לו חלק ג"כ כל שלוי לא יקפיד אבל כל שלוי מקפיד גם הוא מקפיד וא"כ אתן לו חלקי מה שטוען על הוואדיום של הלחם ותובע לשאר שותפים שהיה להם ג"כ חלק בזה אבל על השבלת לא נתן ראובן כלום וע"ז דן מעלתו שהטענה שבעת הלווערונב הראשון נשתתפו גם ע"ז שזה כבר בטל שבעת שנגמר הליוערונג הראשון בטל השותפות ובליצטאציע השנית הרי יכול לילך כל איש ע"ז. הנה יפה כתב וזה מקרי פ"ח וכמ"ש למעלה. ועל הטענה השניה מה שהאריך מעלתו מדברי התוס' דהשליח צריך להיות שלוחו של הנכרי לזכות לראובן והביא דברי התוס' ב"מ דף ע"א ומחלוקת הפוסקים בזה כמבואר במחנה אפרים הלכות שלוחין סימן י"ג וע"ז הביא דברי הריטב"א בב"מ שם דכל שאינו מקפיד הגוי לזכות דוקא לאותו איש פשיטא דשייך שליחות וזכייה הנה יפה כתב אבל א"צ לאריכות דבריו. וגם לפענ"ד הכוונה בריטב"א כל שלא נסתלק החיוב מן זה שבא לזכות לאחר דלא שייך בזה אין זכייה לנכרי שאין הנכרי מזכה כלל וה"ה כאן קיר"ה אינו מניח ואינו מכיר רק מי שנכתב על הקאנטראקט וא"כ מה לו בזה שזה רוצה לתת חלק לאחר סוף סוף העיקר הוא מי שנכתב על הקאנטראקט וז"ב ופשוט. ובלא"ה כיון שמעשים בכל יום שקונין כך מקיר"ה ואחד נכתב על הקאנטראקט ואחד יש לו שותפים הרבה פשיטא דלא גרע מקנין סטימתא ואינו מתורת שליחות וזכייה והרי סטימתא מועיל אף בדבר שלבל"ע וה"ה בזה שא"צ לשליחות ולדינא יפה כתב מעלתו דישבע שמעון שכדבריו כן הוא וכמבואר בנתיבות בכה"ג שקונה במעות ובודאי יוכל לחזור בו וגם מ"ש דהוה דבר שאינו מסויים הנה אנן קי"ל בחו"מ סי' רמ"א ס"ד דמועיל גם בדבר שאינו מסויים ודו"ק. והנה בשנת תרי"ט י"ז כסלו הי' אצלי ד"ת באחד שהי' שוכר בית מחבירו ואחד שכר אצלו חדר אחד והבעה"ב עיקר סמיכתו היה על השוכר הראשון ואח"כ הלך השוכר השני ששכר אצל הראשון חדר אחד ושכר כל החדרים מהבעה"ב ובאו לדין מי נקרא בר מצרא. והוריתי שהראשון הוא הבר מצרא כמבואר בסי' קל"ח ואף שהבאתי למעלה משו"ת הגאון מוהר"ם זיסקינד ושערי המשפט שאם שכר בכסף לא נקרא הראשון עיקר היינו דוקא לענין הנכסים דכיון דשכירות ליומא ממכר הוא ממילא הן שלו אבל כאן לענין בר מצרא פשיטא דזה ששכר כל הבית או הרבה חדרים שזה מקרי בן מצרן לגבי השני ודו"ק היטב וגם בנתה"מ כתב כשו"ת מהר"ם זיסקינד הנ"ל ומיושב קושית הסמ"ע מסי' ר"ס בזה: