שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ז׳ (ד׳)

ומה שבא בשאלה אם השותפין בליווערנג אחר שזה דרכם שאחד נכתב בקאנטראקט שעושה עם קיר"ה ושריו ואם ירצו הולך להשרים ונותן מכתב שהוא נתן מחלקו כך וכך לשליש ולרביע לזה השני וכדומה אבל העיקר בהקאנטרקט הוא הראשון. והנה יש כמה דברים הצריכים לליווירנוג ועתה בכלות הליווערונג טוען הראשון שכל הדברים המכשירין הוא נתן והכין ממעות שלו וינתנו לו לבדו והשנים טוענים שהוא בשותפות ונשאו הדיינים בזה. הנה לכאורה רציתי לדמותו למה דכתב הריב"ש בסימן רס"ד והוקבע להלכה בש"ע חו"מ סי' קל"ח ס"א בהג"ה דאם הבית של אחד ולקח את חבירו אצלו וחלוקים על הנכסים שבבית הרי הם בחזקת המוחזק בבית ובריב"ש מבואר דעיקר תלוי מי המאסף חבירו לבית ולפ"ז יש לומר דגם כאן כיון דהראשון נכתב בקאנטראקט והוא הסכים לתת לחבירו חלק הרי כל הדברים בחזקתו מה שנצרך להליוורינג. אבל אחר העיון לא דמי דשאני התם בריב"ש דאחד מוחזק יותר בהבית והוא אסף את חבירו בבית א"כ נקרא הבית שלו וקנה המטלטלין של הבית אבל כאן הבית שמונח בו הדברים הוא בודאי שייך להשותפים ורק שהקאנטראקט נכתב על שמו לבד אבל הוא קנה הדברים להיות שלו לבדו יותר מסתבר לומר דהם מהשותפות כמו כל דבר שותפות דהדין שהוא בחזקת השותפות וביותר נראה לפענ"ד דאף אם הי' הבית נכתב על שמו שהוא שכרו ואח"כ נשתתפו פשיטא דלא קנה הבית הוא לבד אחר כמה שנים מצאתי בספר שערי משפט ח"ב סימן קל"ח שם שהביא כן בשם שו"ת הגאון מוהר"ר זיסקינד זצ"ל שכתב ליישב קושית הסמ"ע סי' ר"ס דבמציאה הוא של שניהם וכתב הוא לחלק דהריב"ש מיירי באסף חבירו הביתה חנם משא"כ שם דשכרו אצלו ושכירות ליומא ממכר הוא ע"ש הרי בהדיא כמו שחילקתי ת"ל מסברא דנפשאי דדוקא באספו בחנם ולא בששכרו דכלם נעשו שותפין: