שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ג׳ (ה׳)

אמנם נראה דהדבר נכון וטרם יהיה כל שיח נבאר דברי הט"ז סי' שי"ח ס"ק ג' שהאריך להסכים דברי הרא"ש עם הטור ותורף דבריו דבנצטנן יש חיוב חטאת אף במקום דלא שייך בישול ובלימוד הישיבה אמרתי דביאור הדברים דמבשל יש בו משום שני איסורים משום מבשל סממנים ומשום מחמם ועיין ברמב"ם פ"ט ופי"ב והמג"א סי' שי"ח ס"ק יו"ד כתב דסתרי אהדדי ובלח"מ פי"ב שם כתב דלרמב"ם יש בו משום מבעיר ומחמם ומשום מבשל ולפ"ז לענין חיוב בישול תלוי במקום דשייך בישול אחר בישול או לא אבל לענין מחמם אף במקום דלא שייך בישול אסור עכ"פ משום מחמם ולפ"ז בנצטנן שייך חיוב חטאת אף בנתבשל כ"צ משא"כ משום מבשל לא שייך בזה וכל שהוא רותח לא שייך משום מחמם ושייך משום בישול ותלוי אי יש בישול אחר בישול ובזה מבואר כל דברי הט"ז ודברי הט"ז ס"ק ד' הם תמוהים ועיין בפרמ"ג שלא עמד בזה על כוונת הט"ז ועיקר כמ"ש. ויש להמתיק הדברים לפמ"ש הרשב"א בשבת דף ק"ל בשם רבינו יונה ז"ל דשבות דאית בי' מעשה היינו מה שהוא עושה פעולה בגוף הדבר כמו בבישול ושחיטה שגוף הדבר קיבל פעולה חדשה משא"כ הוצאה שלא נתפעל המלאכה בזה ע"ש והרבה הארכתי בזה לפ"ז בנצטנן דנתחמם הדבר זה אסור בכ"מ אבל אם אנו דנין מתורת בישול א"כ כל שהוא בישול אחר בישול לא נתפעל הדבר באיכות ולא עשה בו פעולה חדשה ותורת בישול הוא רק כשנשתנה הדבר בזה. ובזה נראה לפענ"ד דזה שיטת הרי"ו דדוקא אם מצטמק ויפה לו והיינו דכל שאינו מצטמק ויפה לו א"כ לא פעל הבישול שינוי עצמיות בהדבר שבישל ולא שייך בישול אחר בישול וגם משום מחמם לא שייך בזה דהא אינו רוצה בהחימום רק שתפוג צינתן ועיין בט"ז ס"ק ד'. ובזה מיושב היטב שיטת רא"מ דבישול אחר צלייה ואפייה יש בו משום בישול והביא ראיה מהא דאמרו בפסחים דף מ"א לענין ק"פ שצלאו ואח"כ בשלו חייב והראבי"ה דחה דבריו דשאני מצה דבעי טעם מצה וליכא וכדאמרו בברכות דף ל"ח והט"ז סי' שי"ח ס"ק וא"ו כתב דגם בשבת שייך לומר דעכ"פ נשתנה הטעם והוה כמצטמק ויפה לו כיון דעכ"פ ניחא לי' ודבריו דחוקים דאדרבא ע"י הבישול נשתנה הטעם ואינו לא צלי ולא מבושל ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר תלוי שהתבשיל יתפעל ע"י הבישול וכל שבמצה נשתנה הטעם א"כ קיבל הצלי התפעליות ונשתנה לכך חייב וז"ב כשמש. ובזה מיושב מה דמבואר בסמ"ג בשם הרא"ם דאף צלי לאחר בישול ג"כ אסור וכ"כ המג"א בהדיא בס"ק י"ז בשם פסקי רקנטי. ובאמת שבראשית ההשקפה תמהתי דראיית הרא"ם היא רק מצלי ואח"כ בישול והיינו דבישול כחו יותר חזק לשנות הצלי אבל מנ"ל דצלי יהי' מועיל אחר בישול. ולפמ"ש כל דקיבל הבישול התפעלות ע"י הצלי זה נקרא מעשה שבת כמ"ש רבינו יונה ע"ש. ומעתה מבואר היטב החילוק דבשלמא לענין מחמם דלא קיבל המאכל התפעליות ע"י החימום רק שמפיג הצינה א"כ כל שהסיק בשביל הצינה שוב מותר אבל בישול דהתבשיל קיבל התפעלות אסור אף דהחימום היה בשביל הצינה מכל מקום התבשיל קיבל התפעלות במקום דשייך בישול אחר בישול ודו"ק היטב כי הוא ענין נבחר: