שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ו׳ (ד׳)

והנה במ"ש למעלה דהא אין מעידין על הקטן ולמה יועיל הביאת בן ט' ביבמה דהא צריך עדים הנה אחר כמה שנים הגיד לי הרב החריף מוה' יעקב סגן כהן נ"י מפי אבי מורי הרב הגאון מוהר"ר ארי' לייבוש נ"י שהקשה ג"כ כן ואמר ליישב דבאמת בקידושין אמרו דהא דצריך עדים על הקידושין אף דהוא והיא מודים משום דחב לאחריני כמבואר בדף ס"ה ולפ"ז ביבמה דלא שייך חב לאחריני דבלא"ה נאסרה על אחרים דלא תהיה אשת המת החוצה ל"צ עדים כלל ובזה אמר ליישב הא דהקשה אותו הרב הגאון מוהרש"ק נ"י דדברי רש"י סתרי אהדדי דבקידושין דף י"ט כתב רש"י דביאת בן ט' קונה ביבמה לגמרי וביבמות דף נ"ז ע"א נראה מרש"י דביאתו לא קניא לגמרי רק במאמר (ובאמת שהתוס' הקשו שם מהך דיבמות) ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת א"צ עדים כל דלא חב לאחריני ושפיר הוה ביאה גמורה אבל שם ביבמות דפסל על אחין וא"כ חב לאחריני לאחין שוב לא הוה רק מדרבנן ובקידושין מיירי באופן דליכא אחין ע"ש ודפח"ח. אך לפענ"ד נראה כל דל"צ כוונה ורק שמעידין סתם על הביאה בזה לא שייך דאין מעידין על הקטן אך נראה דעדיין קשה דלאבא שאול דס"ל דצריך שיתכוין לשם מצוה וא"כ שוב צריכין להעיד על הכוונה וכבר כתבתי למעלה דאינו צריך כוונה רק מדרבנן לאבא שאול וכמ"ש הב"ש סי' קע"ז. ובזה יש לומר דבקידושין דקאי על הקרא שפיר קנה מה"ת דמה"ת א"צ כוונה אבל ביבמות שם דכיון דעכ"פ מדרבנן צריך כוונה שוב לא הוה קידושי תורה דצריכין להעיד על כוונתו דאל"כ רבנן אחשבוהו לביאת זנות וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ולכך לא הוה רק כמאמר בעלמא ודו"ק היטב ועיין בסנהדרין דף נ"ב ע"ב ובגליון מ"ש הר"י פיק שם ומ"ש הנוב"י בסי' נ"ד שם ויש להאריך ואכ"מ: עוד יש לי לומר דבאמת צריך להבין אם נימא דתלוהו וקדיש הוה קידושיו קידושין א"כ כיון שביבמה התורה זקקו לייבם א"כ ניהו דאין לו דעת שלימה מכל מקום לא גרע מאנסוהו לקדש וצווח שאינו רוצה שבוודאי אינו מתכוין לשם מצוה מכ"ש ביאת בן ט' ובשלמא כל קטן אין לו לאנס אותו והוה תלוה וקדש וכל שאין לו דעת שלימה לא הוה קידושיו קידושין משא"כ ביבמה דכל דמצוה לשמוע דברי חכמים הוה תלוה וזבין כדאמרו בב"ב דף נ"ז וא"כ אף אם נימא דתלוה וקדיש לא הוה קידושין כאן שמצוה לקיים מצות יבום בודאי מועיל וצ"ל דיש חילוק דאם הי' לו שאר אחין גדולים שוב אין מצוה בקטן ולא מועיל דהו"ל תלוה וקדש וא"כ שפיר כתב רש"י ביבמות דמיירי ביש לו אחין לא הוה רק כתלוה וקדיש ול"מ מן התורה משא"כ באין לו אחין ושפיר הוה ביאתו ביאה מן התורה ביבמה ושפיר כתב רש"י בקידושין דאצטריך קרא לזה וז"ב ודו"ק. ועיין בא"מ סי' מ"ב: