שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ו׳ (ג׳)

והנה לכאורה קשה להרמב"ן דס"ל דלא"ש לא יוכל לקנות ע"י ביאה שלא לשם מצוה כיון דעושה איסור א"כ מאי פריך הש"ס ביבמות דף נ"ח דכוותה בשומרת יבם שומרת יבם קרית לה אשתו היא דהא"ר קנה לכל ומה קושיא דלמא אתיא כאבא שאול ולא קנה ע"י ביאת זנות. אך זה אינו דא"כ לאבא שאול שוב לא מקרי מנוקה מעון דהא אסור והוה כפוגע בערוה ולדעת הנימוק"י דאינו רק מדרבנן פשיטא דקני דהא אינו רק איסור דרבנן ודו"ק: והנה אי קשיא הא קשיא לדעת הש"ג שהובא בב"ש סי' קס"ו דבעי עדים לענין יבום והאחרונים כתבו שכן נראה מדברי התוס' בקידושין ולפ"ז יקשה למה לי קרא למעט קטן מיבום והא צריך עדים ואין מעידין על הקטן כמ"ש רבינו בפ"ו מגירושין ואולי כיון דגוף המעשה לא בעי כוונה רק דצריך עדים כמו בקידושין דבעי עדים וע"ז מעידין על הקטן ג"כ וצ"ע וע' בשו"ת הרשב"א ח"א סי' כ"ו שכתב דחרש בר כוונה הוא ע"ש. והנה לכאורה קשה לי לפי' ר"ת דרב דאמר אין כופין קאי על משנה ראשונה דמיבמין ואפ"ה ס"ל דאין כופין על יבום דמצות חליצה עדיף א"כ מאי מקשה הש"ס ביבמות דף קי"ב עד שנכפהו לחלוץ נכפנו ליבום ומשני רב דמיירי כשגיטה בידה ומאי קושיא הא אף אם נימא דלמשנה ראשונה מיירי דמצוה ביבום וכמ"ש התוס' ד"ה ר"א ע"ש ועיין בתויו"ט מכל מקום אין כופין ליבם ובפרט רב לשיטתו ס"ל כן בהדיא לפיר"ת וכמ"ש והיא קושיא גדולה. והנראה לי בזה דהנה התוס' שם ביבמות דף ל"ט כתבו דגם לשיטת ר"ת דמצות חליצה קודם היכא שלא רצה ליבם דניכר שאינו מתכוין לנוי ודאי מצות יבום קודם ע"ש ולפ"ז כאן שטוענת שלא נבעלה אנן מהמנינן לה עד שכופין אותו לחלוץ ול"מ חליצה מעושה וע"כ דנאמנת בבירור וכיון שכן שוב נכפהו ליבם וזה קושית הש"ס עד שנכפהו לחלוץ נכפהו ליבם וז"ב ובזה ממילא מיושב קושית התוס' ד"ה ר"א דמוקי כמ"ד מ"ח קודם ולפמ"ש א"ש. ובזה מיושב גם מה שהקשה אח"כ למה דמוקי כשכבר גיטה בידה א"כ מהו אעפ"י שאמר לא בעלתי אדרבא בשביל כן צריכה חליצה ולפמ"ש אתי שפיר דקמ"ל רבותא דה"א כיון דאמר לא בעלתי א"כ נכפהו ליבם וע"ז קמ"ל דמכל מקום חליצה בעי ולא יבום ויש לפקפק ע"ז אבל מ"ש על הקושיא הראשונה א"ש ודו"ק היטב ויש להאריך שם בסוגיא ואכ"מ: