שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן נ״ח (ו׳)

והנה יום כ"א תמוז דהאי שתא הייתי עדן בכפר טריסקאוויטץ ונתיישבתי דמעירוב אין ראיה כלל דבאמת כבר נודע מ"ש זקני הח"ץ ז"ל סי' כ"ו דהא דגזל עכו"ם אסור מה"ת הוא לא בשביל העכו"ם דהתורה רק לישראל נאמרה כמ"ש מהרש"ל רק שרצתה להקנות לנו דעות ישרות ועיקר הכוונה שאנחנו לא נקנה בנפשותינו מדות אכזריות ולחוס ולרחם על הכל ואף על בע"ח נצטווינו לרחם עליו ע"ש שהאריך. ולפ"ז כאן דכל השכירות הוא בפחות משו"פ א"כ כיון שבאמת מהעכו"ם אם היינו יכולין לגזול הי' מותר מצד העכו"ם רק שאנחנו אין רשאין לעשות אכזריות וכיון שלגבי עכו"ם נחשב ממון אפילו בפחות משו"פ א"כ די בזה ג"כ שעכ"פ אין מתאכזרין עליו ודי בזה שהוא באמת מרוצה בזה להשכיר בפחות משו"פ וא"כ כל שנחשב ממון שוב מותר דעכ"פ לא גרע מגזל. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה כשכל השכירות אינו רק בפחות משו"פ אבל אם באמת קונה או שוכר בעד סך רב רק שרוצה לקנות הדבר שיהיה שלו ע"י אותו דבר או ישכור ממנו בכדי שלא יוכל לחזור ורוצה להשלים השאר שוב לא מקרי כסף קנין או כסף שווי עד שיהי' שו"פ והטעם דבאמת לגבי דידן פחות משו"פ במה נחשב א"כ אין נופל עליו תורת כסף וא"ל דעכ"פ שרי לגזלו דזה אינו דכל שאינו מתרצה עד שיתן לו סך רב א"כ ממילא אסור לגזלו וא"כ גם כסף קנין אינו מועיל עד שיהי' עליו תורת כסף ועכ"פ פרוטה וז"ב לפענ"ד ולפ"ז יצא לנו דעכ"פ אם הגוי נתרצה בפחות משו"פ להקנות או להכשיר אז די בזה. ובזה נראה לפענ"ד ראי' במה דמבואר בחו"מ סי' קצ"ד דשכירות ודאי נקנה מעכו"ם לישראל בכסף לבד ע"ש ובתשובה הארכתי בזה ועיין בסמ"ע וט"ז שם ולפמ"ש הדבר מבואר כאן דשוכרין מעכו"ם אפילו פחות משו"פ ועכ"פ מבואר דסגי בכסף לחוד מיהו זה אינו ראיה דכאן לענין ביטול רשות דהוא בקרקע בודאי קונה בכסף דלא שייך משיכה וז"פ. והנה בירושלמי פ"י משביעית וכ"ה בהזהב הנותן ערבון טבעת לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו ר"ז בעי קומי ר"א זהוב א"ל טבעת מה בין טבעת ומה בין זהוב זהוב דרכו להשתנות טבעת בעינו הוא והובא בהה"מ ובב"י חו"מ סי' ר"א וסי' ר"ד אבל ביאור ההבדל שבין טבעת לזהוב לא נתבאר היטב ע"ש ובשטמ"ק ב"מ מ"ח גבי ערבון כנגד כלו הוא קונה ע"ש ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה כבר הארכתי למעלה דקנין כסף הוא כסף שווי ולא כסף קנין ולפ"ז נראה לפענ"ד ה"ה ערבון שקונים למי שפרע ג"כ כעין דאורייתא תקנו והיינו כשנותן לשם פרעון ולא לשם קנין ולפ"ז זה הבדל שבין טבעת לזהוב שזהוב אף שנותן בתורת ערבון דהיינו לקנין מכל מקום הא אם יגמר המקח ישתנה מקנין לשווי וגם זה יהיה שייך להפרעון שפיר קונה למי שפרע אבל טבעת היא בעינא ואם יצטרך להשלים המקח אז יחזיר לו הטבעת וישלם בעדו מעות כפי שויו א"כ לא הי' רק לקנין וכסף קנין לא מצינו רק אם ישלים עם הכסף הלז ודו"ק היטב ועיין בסמ"ע סי' ק"צ דמבואר בהדיא דאם אותו כסף הוא התחלת פרעון אז נקנה ולא כשהוא רק לקנין שיש בעצמו ע"ז זה להקנות וזה לקנות דאז אינו כסף שווי רק לקנין ול"מ וא"כ טבעת אינו כסף שווי רק כסף קנין וזה ל"מ ודו"ק היטב ויצא לנו מזה דבר חדש דאם אותו דבר שנותן לקנין אינו רוצה שישלים לזה רק שיחזיר לו והוא יתן מעות אחר ס"ל להסמ"ע שהוא בתורת כסף ודו"ק היטב. ובזה נלפענ"ד להבין הך שמעתא דערבוני יקון דהנה כבר כתבתי דכסף דקונה בקרקע ומטלטלי הוא מתורת כסף שווי לא כסף קנין ועיין בט"ז סי' ק"צ שדחה דברי הסמ"ע מהך דערבוני יקון וצ"ע. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה שייך אם ניתן בתורת פרעון אבל אם א"ל ערבוני יקון והיינו אם אחזור בי מחול לך ערבוני וא"ל אכפול לך ערבוני נמצא דזה הערבון הוא בתורת כסף קנין דהרי אינו בתורת שווי שהרי קונה יותר ממה שנותן ואינו שוה כ"כ ערבון כפי מה שיקנה אף שאם לא יחזור בו לא יקנה יותר מ"מ זה מקרי כסף קנין בחד צד וכסף קנין לא נמצא רק כסף שווי וכמ"ש וז"ש רשב"ג אימתי בזמן שא"ל ערבוני יקון והיינו שמקנה יותר מכדי שויו ועיין בתוס' א"כ אינו תורת שווי רק תורת קנין וזה לא קני אבל בתורת פרעון שפיר קונה ולפ"ז זה כשאמר ערבוני יקון והיינו שיקון יותר מכפי שוויו אבל בסתמא דאינו רק לקנס שהוא לא יכול לחזור בו אבל לא שיקנה יותר משויו זה קונה וישלים לו השאר ובזה מיושב הרבה קושית של תוס' על רש"י וגם קושית הריב"ש ומהרי"ק שמביא בשיטה מקובצת שם ודו"ק היטב כי קצרתי כי לא נפניתי כעת ועיין בשיטה מקובצת ב"מ דף ע"ז מ"ש בשם שו"ת הרי"ף באורך בענין ערבון קונה ע"ש. והנה ראיתי להעיר בדבר חדש במה שאני נבוך בהא דפריך והא בעי לממשך תספורת ואני נבוך דלא שייך כלל ענין משיכה בשכירות מטלטלין. והטעם דהנה בהא דאמרו בקידושין דף מ"ז ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו כתב בחידושי הריטב"א שם דלכך לא קנה במשיכה משום דמשיכה לא שייך רק בדבר הקונה גוף הדבר אבל כאן לא קנה גוף הכלי ואף דקונה גוף הכלי לתשמישו והוה כמו דקל לפירות והיינו דוקא היכי דמקני גוף הכלי ממש ואין זה מתחייב באונסין אבל בשואל לא מקני לי' גופא של דבר רק התשמיש לא שייך בזה דיקנה גוף הכלי ע"י משיכה דאין מושך גוף הדבר שקנאו דהתשמיש של הכלי אינו גוף הכלי ולכך צריך ביקוע ואף אנו דקי"ל דקונה במשיכה היינו משום דמעות קונות מה"ת וחז"ל תקנו משיכה נקנה גם כאן במשיכה מדרבנן ע"ש ולפ"ז בשכירות מטלטלין דזה חייב להחזיר לו גוף החפץ ואינו קונה רק לתשמישו א"כ היאך יקנה לר"ל הא לר"ל כסף אינו קונה רק משיכה והלא בעי שימשוך גוף הכלי וא"כ מהראוי שיקנה במעות כיון דלא משכחת משיכה והיא קושיא נפלאה ואולי דוקא בשואל דמתחייב באונסין ע"כ דלא קני לגוף דאל"כ איך יתחייב באונסי ממונו אבל בשכירות דלכל היותר אינו רק ש"ש אפשר דמקרי קנין הגוף אבל באמת זה אינו דהא שכירות אינו רק קנין פירות ולא קנין הגוף וכבר כתבו התוס' והנימוק"י דשכירות לאו ממכר הוא לקה"ג רק להנאת תשמישו ע"ש ובש"ך חו"מ סי' רי"ג וא"כ קשה טובא ואם נימא כשיטת רבינו אביגדור דמקרי קנין הגוף לשעה הי' ניחא אבל הריטב"א לא ס"ל כן וא"כ יקשה להריטב"א היאך משכחת קנין משיכה בשכירות מטלטלין ועכ"פ יקשה מה פריך בפשיטות והא בעי לממשך תספורת והרי אדרבא לר"י ניחא טפי אך לפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת שכר פעולה א"צ קנין כלל וכמבואר בחו"מ סי' שט"ו ורק דכל דלא התחיל במלאכה יכולים לחזור וא"כ עיקר המשיכה הוא כדי שיהיה מקרי התחלת המלאכה וכמ"ש התוס' בב"מ שם ד"ה והא וא"כ לענין שיהיו מקרי התחלת המלאכה לזה הוה משיכה קנין גמור ומזה הוכיח ר"ת דא"י לחזור כל שמשך כלי האומנות. ולכאורה צ"ב דמנ"ל ודלמא המשיכה בעי כדי שיקנה וע"כ צ"ל דבאמת לא שייך קנין בזה וגם א"צ קנין דשכירות לא בעי קנין והקנין הוא לענין שלא יוכל לחזור בו ודו"ק: