שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן נ״ב (ה׳)

ומה שהקשו התוס' שם דהא הי' ע"ז ומחוייבים למסור עצמם על קדושת שמו ותירצו שהי' אנדרטי ועדיין קשה דצדיקים כאלו מחויבים למסור עצמם אפילו על אביזרא דע"ז. ולפענ"ד נראה דבר חדש דהנה ענין ע"ז וג"ע וש"ד שיצאו מכלל המצות שמחויבים למסור עצמם עליהם ויהרג ואל יעבור נראה דאין די שימסרו עצמם בשביל שהתורה צותה דזה מקרי אנוס עפ"י הדיבור רק שכן נצטוו ובזה אינם מקדשין שמו ובפרט באביזרא דע"ז שודאי אי עושה רק בשביל שכן צוה ד' אינו מקדש שמו רק שמחויבין לעשות בשביל שאף אם לא נצטוו עושין כן מעצמם ע"ד שכתב הרמב"ם החילוק בין מצות השמעיות ומצות השכליות וא"כ מחויבים לעשות בשמחה רבה וז"ל מה ראו חמו"ע למסור עצמם על קדושת השם והיינו שאם לא עשו רק מצד המצוה בזה לא היו ראוים לעשות להם נס אבל אם הבינו מצד עצמם זכו לנס וז"ש שנשאו ק"ו מעצמם מדשאים ודו"ק. וזה לדעתי מ"ש כי כאשר יקום יקום איש על רעהו ורצחו נפש וכי מה ענין ג"ע לרציחת הנפש הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו' והטעם דש"ד משום מה חזית ועדיין קשה דבפסוק מפורש להיפך דמקיש ג"ע לש"ד ולפמ"ש אתי שפיר דגוף הדבר דמחויב למסור עצמם אינו מפורש בש"ד ולמד מש"ד אבל מה שמקיש הכתוב ג"ע לש"ד הוא שהרי בש"ד הוא מצד הסברא דמה חזית דדמא דידך סומק טפי וא"כ היא מצד השכל כמו כן בג"ע מחויב לעשות מצד השכל שהרי עושה כעין רציחת נפש ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד. ויש לי לפרש עוד עפ"י מה שפרשתי נפשי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע דהיינו עפמ"ש החסיד אף אם ידעתי שיתנו לי גיהנם בעבור המצות מ"מ אקיים למען קדושת שמו וזה העיקר מסירת נפשו. ובגוף הדבר שאמרו מה ראו חמו"ע למסור עצמם על קדושת השם ע"ד מ"ש המפרשים דלכך לא נכתב אור כשדים משום שאסור להמציא עצמו לעבור ע"מ שיבא לידי סכנה זה אסור והארכתי בזה במ"ש אסתר סוף כל הניסים ודוק שגם כאן היו יכולים להטמין עצמם ולא ללכת ודוק. במסכת מ"ק דף ט"ז רבי גזר שלא ישנו לתלמידים בחוץ שנאמר חמוקי יריכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר לפענ"ד הכוונה ע"ד מ"ש תורה שבכתב אי אתה רשאי לאמרה ע"פ והטעם כתב הר"ן במגלה פ"ד דיש חסרות ויתרות ובע"פ בצרי להו ואני מוסיף דבתורה יש סמיכות הרבה זה לזה ובע"פ א"א ולכך גזר רבי שלא ישנו בחוץ. וז"ש חמוקי יריכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן דהנה המרגליות עיקר הנוי והיופי תלוי בסידור וכפי החיבור זה לזה וצריך לזה אומן גדול וז"ש חמוקי יריכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן וערש"י וז"ש אח"כ אם קרית לא שנית אם עוסק אדם בתורה מבפנים התורה מכרזת עליו מבחוץ והיינו ע"ד מ"ש במדרש אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו קרי ביה אראנו שהקב"ה מפרסמו. ויש להמתיק עוד מ"ש חמוקי יריכיך כמו חלאים דהנה המורה בפתיחתו לספר המורה כתב לפרש מ"ש תפוחי זהב במשכיות כסף ואמר כי יש מי שמשבץ זהב בכסף וא"כ עיקר הוא מה שבפנים אבל החיצון אינו חשוב אבל מי שמשבץ בכסף זה הפנימיות והחיצון חשוב כך הד"ת המשל והמליצה אמת ע"ש וז"ש חמוקי יריכיך היינו שד"ת מה שבפנים בסתר בודאי יקר וגם החיצון הוא כמו חלאים דהיינו מה שמכסין מבחוץ וכמ"ש רש"י ואבן עזרא שם וז"ש כל הלומד תורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ והיינו שגם החיצון הוא דבר חשוב ויקר מאד ודו"ק היטב: