שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן נ״ב (ד׳)

והנה בשנת תרכ"ז הקשה אותי הרב הדיין מוהר"חי עלינבערג נ"י בעירובין מ"ג בהא דאמר ר"פ מנא תימרא דשני בין ע"ח לע"ת ומביא מדר"י והתוס' הקשו דמשם אין ראיה ונדחקו וע"ז הקשה דלמה לא מביא מדר"י דמחלק בין שירי ערוב ואמר ולא אמרו לערב חצירות וכו' ופירש"י וע"ת עיקר וא"כ מוכח משם דע"ת חמור ובאמת אף שרש"י סותר פירושו כמ"ש התוס' ד"ה שלא מ"מ הש"ס הכא לפירש"י הומ"ל להביא משם. אך נראה דהנה מר' יוסי אין ראיה דיש לומר דחכמים פליגי ואף דאמר ר' יוסי בד"א יש לומר דבא לחלוק ולכך הביא מדר' יהודה והרי ריב"ל בעצמו אמר דבמה דר' יהודא הוא לפרש כמבואר דף פ"א ושפיר יש ראיה משם ודו"ק. בשבת דף ט' בתשעה ורבים מכתפים הקשה א"מ הגאון ני' לשיטת הרמב"ם דט' מצומצם בעינן א"כ שייך א"א לצמצם לסברת רבינו שמעי' דפחות מט' ויותר על ט' הוה כרמלית. והשבתי דמלבד דיש לומר בידי אדם אפשר לצמצם אף גם דכל דא"א לצמצם אף אותו היותר רבים מכתפים והוה רשות בפ"ע ולא הוה כרמלית. הקשה אותי הרב מוה' ארון מסטרעליסק בהא דאמרו זר שאכל מליקה חייב שתים והלא קודם שנמלק נעשה טריפה ולילקי שלשה. ואמרתי דל"ק דהרי מצות מליקה היא כך וא"כ בשעה שנמלקה ונטרפה לא היה שום איסור ואמת חל האיסור בהיות זר אוכלו ולגבי דידי' בשעה שאוכל אין כאן רק משום מליקה ודו"ק היטב. גם מה שהקשה דכיון שמולק ושובר מפרקת הרי מבליע דם באיברים וא"כ יש עוד איסור משום מבליע דם באיברים וכן הקשה בהא דאמרו במנחות דף מ"ה דסד"א מגו דאשתרי מנבלה וטריפה ולא קאמר דאשתרי משום מבליע דם. הנה יש כמה תשובות מלבד דיש לומר דוקא שובר בכח ולא במלק שאינו בכח וגם קוצץ מהם ואינו מבליע דם באברים אף גם דאף למ"ד דם שמלחו ובשלו דאורייתא מכל מקום בדם עוף כ"ע מודו כמ"ש במרדכי פ"ג דשבת בהגמ"ר ובבגדי ישע ביאר כן וא"כ כל שימלחנו ויבשלנו אח"כ לא יהי' רק מדרבנן ובדרבנן ודאי בטל ברוב בדם אברים כנלפע"ד. ומ"ש הוא דעשה דוחה ל"ת כדאמרו בזבחים דף צ"ו וכמ"ש רש"י בלוע זה טעות דהרי אין עשה דוחה ל"ת שבכרת וגם הא בא לעולם בתערובות ולא שייך ביטול ודו"ק. השעה"מ הלכות ביאת מקדש הקשה במ"ש התוס' בזבחים דף ט"ז דמוכח דהא דאמרו אין ישיבה בעזרה אינו מה"ת דאם הוא מה"ת למה לי קרא דלעמוד ולשרת ת"ל דבלא"ה אין ישיבה בעזרה ע"ש וע"ז הקשה דלמא אצטריך לסמיכה דקי"ל דאינה כישיבה וא"כ היה מותר לסמוך עכ"פ אבל כיון דכתיב לעמוד הרי סמיכה עמידה עכ"פ אינו והיא תימה גדולה וראיתי במלא רועים שהחמיר בקושיא זו. ולפענ"ד נראה עפמ"ש הר"ן ביומא בפרק יוה"כ גבי סנדל של שעם שהביא בשם הרמב"ן דאף דבכ"מ סנדל שאינו של עור לא מקרי נעל וסנדל אבל ביוה"כ שאסור לנעול נעל של עור גם שאר מיני נעלים מקרי נעלים ע"ש ודפח"ח ולפ"ז גם אני אומר דאף דבכ"מ סמיכה אינה כישיבה היינו במקום שמותר לישב ויש שם ישיבה א"כ מה שהוא נסמך לא מקרי ישיבה אבל בעזרה שאין שם ישיבה אף סמיכה מקרי ישיבה ואסור ושפיר הקשו למה לי הקרא דלעמוד וע"כ דמה דאמרו אין ישיבה היא רק מדרבנן ושוב אצטריך באמת הקרא לענין סמיכה דאף סמיכה אסור וז"ב ודו"ק היטב. בפסחים דף וא"ו חמצו של נכרים עושה לה מחיצה ופירש"י ולא סגי בכפיית כלי דהא הכלי ניטל אבל לעיל בחמץ שלו סגי בכפית כלי על יום אחד ואח"כ ישרפנו והנה מדברי רש"י נראה דהחילוק הוא דכל דצריך לכפות הכלי על כל הפסח בשבעה ימים יש לחוש שמא יטול הכלי אבל שם דיוכל לשרפו אחר יו"ט וביום אחד לא חיישינן ולכאורה צריך ביאור דהא כל דל"ח שמא יטול הכלי ביום אחד א"כ לא נשאר רק ששה ימים דכפי הנראה מפירש"י דמיירי בזמן המקדש שלא היה יו"ט שני דהרי כתב דביום אחד ל"ח משמע דאינו רק יום אחד (וצ"ע בטור וש"ע דנחלקו ביו"ט שני ומדברי רש"י לכאורה מוכח) ולפ"ז הרי קי"ל דלתקלה דזמן מועט לא חיישינן ועכ"פ בפחות מז' ימים מקרי זמן מועט ועיין בט"ז יו"ד סי' נ"ז וסי' פ"ו לענין תקלה דזמן מועט ואמאי ניחוש להכי שמא יאכל אף שיטול הכלי מ"מ לא יהיה זמן מרובה ולא חיישינן לתקלה דזמן מועט. והנראה בזה דבר חדש דהנה קי"ל דאסור לבטל כלי מהיכנו והטעם מבואר ברש"י ותוס' בשבת מ"ג דהוה כבונה או כסותר הבנין כיון דאינו ניטל משם והוא בטלו והוה כסותר הבנין והנה אף דשם אסור לבטל כלי מהיכנו אף רק על יום שבת בלבד היינו משום דמניח המוקצה בהכלי ונעשה בסיס ואסור לטלטלו והוה כבונה או כסותר אמנם אם אינו מניח בגוף הכלי רק שמניח הכלי על הדבר בזה נראה לפענ"ד דל"ח מבטל כלי מהכינו רק בבטלו לשבעה ימים דומיא דמבואר בסוכה ובש"ע סי' תרל"ג דאם מבטלו לשבעה ימים מקרי ביטול ולפ"ז דברי רש"י נכונים דבחמצו של עכו"ם דמוכרח לבטל הכלי שם לשבעה ימים דבעי כפיית כלי א"כ כל שיש לחוש שיטול הכלי שוב יהיה מקרי סותר הבנין אבל לעיל דהחמץ שלו ויוכל לשורפו אחר יו"ט תיכף א"כ שוב אין לחוש דלא מקרי סותר כלל ולתקלה דזמן מועט לא חיישינן כנלפענ"ד וצ"ע וביקור בספרים כי אני כותב מבחוץ. שם דף נ"ג מה ראו חמו"ע שמסרו עצמן לכבשן האש נשאו ק"ו בעצמן מצפרדעים עיין תוס' מ"ש בזה ובחג השבועות תרכ"ה כשהיינו נעורים בלילה ראשונה של החג ולמדנו בחבורה ספר המצות להרמב"ם ושם מצוה ט' כתב הרמב"ם שכתב בזה"ל והיותה בזה רדיפה לכל ישראל אשר אבדה זאת בכללם ולא נצטוותה זאת המצוה אלא לכמו המעמד המפורסם וכו' יעו"ש. ופירשתי עפמ"ש אחי זקני הגאון מוהר"ל מפראג בספר החיים במה שאמרו שאול באחת ועלתה לו כתב דיגדל החטא בחטא שאין לו מקיימין זולתו בזה נעקר המצוה בכללות ע"ש וא"כ שם שנאבדה זאת המצוה בכללות כמ"ש רבינו אף שהי' יכולים לברוח הי' מצווים לתת שארית להמצוה שאל"כ נאבדה המצוה הזאת בכללות וע"ש בתוס' בפסחים מ"ש בזה ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק היטב: