שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן נ״ב (ג׳)

עוד הראה לי א"מ הגאון נ"י דברי התוס' בעירובין דף ס"א ע"ב שכתבו בהא דאמר רבא פלגאה לית דחש להא דר"ע בעירובין וכתבו התוס' בשם רש"י דקי"ל כדברי המיקל בעירובין ותחומין דרבנן כדפרישת במי שהוציאוהו דף מ"ו וע"ז תמה דמשמע דלכך הלכה כדברי המיקל בעירובין משום דתחומין דרבנן והרי התוס' דייקי שם דע"כ אף אי תחומין מדאורייתא הלכה כדברי המיקל בעירוב מדקאמר אי תחומין דרבנן מה נ"מ בין יחיד במקום יחיד או במקום רבים ומשמע הא אי הוה דאורייתא הוה ניחא מאי דאמר הלכה כדברי המיקל בעירובין הרי דאף אי תחומין דאורייתא הלכה כדברי המיקל בעירוב ומזה הוכרחו גם מה שאמרו הלכה כדברי המיקל באבל דאף ביום ראשון דהוא דאורייתא ג"כ הלכה כדברי המיקל באבל ע"ש הרי מבואר איפכא. והנה בראשית ההשקפה אמרתי דק"ל להתוס' בדף ס"א במה דאמרו פלגאה ופירש"י שבא לחלוק על דברי חכמים והרי רב לא ס"ל הכלל דהלכה כדברי המיקל בעירוב כמ"ש הרמב"ן בליקוטיו לעירובין דמש"ה אמר לתניהו להני כללי ועיין מהרש"א מה שהקשה וכתב ביד דוד בשם הרמב"ן דרב לא ס"ל הני כללי דהלכה כדברי המיקל בעירוב וא"כ עכ"פ מה זה דקרי ליה פלגאה אם ס"ל כרב וע"כ הוסיפו התוס' דתחומין דרבנן ובודאי הלכה כדברי המקל בעירוב אי תחומין דרבנן: וכבוד א"מ אמר דק"ל להתוס' דהרי מר יהודא אמר גוו בה כי היכא דלשתרי וא"כ ניהו דהלכה כדברי המיקל בעירוב היינו אם כבר נעשה אבל לכתחלה למה לא יעשה כן שיהיה יוצא אף הדיעה דמחמיר ולכך הוסיפו התוס' דתחומין דרבנן. ואני הוספתי לפי מ"ש התוס' בסוכה דף י"א ובברכות דף י"א ובתוס' י"ט לחלק דאף דאסור לעשות כדברי ב"ש אבל במקום שגם ב"ה מודים שראוי לעשות כגון לחזור למקומו בבהמ"ז שרבה בב"ח חזר למקומו נכון לעשות כב"ש א"כ גם כאן יש מקום לעשות כמאן דמחמיר ולכך הוכרחו התוס' להוסיף דתחומין דרבנן. ומיהו לפענ"ד אכתי קשה דא"כ מה הועילו בתחומין דרבנן הא לעשות ספק דרבנן לכתחלה גם כן אסור ועיין במגן אברהם סימן תס"ז ואף ס"ס אין עושין לכתחלה ועיין שו"ת מהרי"ט ודוחק לומר דכאן הוה ס"ס בדרבנן וגם אכתי קשה מ"ש כדפרישית והרי שם לא נתבאר זאת ואדרבא מבואר להיפך אך לפענ"ד נראה הדבר ברור דהנה כבר אמרו כחא דהתירא עדיף ופירש"י ריש ביצה דלאסור א"צ כח מרובה דיוכל להחמיר מספק אבל להתיר צריך כח גדול ע"ש ולפ"ז נראה לי דזה בספק דאורייתא אבל בדרבנן אדרבא כחא דאיסורא עדיף דלהתיר יכול להתיר מספק דרבנן ושם הוה מוקצה דמחמרינן כמו בדאורייתא כמ"ש התוס' ישנים בביצה דף ג'. ולפ"ז נראה לי אדרבא להיפך אם תחומין דאורייתא אדרבא יש יותר למפסק הלכה כדברי המיקל בעירוב משום דזה שהקל ע"כ דהיה לו כח מרובה ולא הקל מצד ספק כ"א שברור לו שמותר וע"כ נוכל לסמוך עליו ואף ביחיד במקום רבים ואדרבא כל שרבים האוסרים והוא מתיר מסתמא הי' להמתיר דבר ברור שמותר ונוכל לסמוך עליו אבל אם תחומין דרבנן יוכל להיות דהקל לפי שהוא ספק דרבנן וא"כ לא נוכל לעשות כדברי המיקל דדלמא לא ברירא לי' רק שהקל מספק. מיהו שוב ממנ"פ יכולין אנחנו להקל דאם ס"ל להמיקל דתחומין דאורייתא ואעפ"כ הקל שוב הלכה כדברי המיקל בעירוב ואם ס"ל תחומין דרבנן ואנן קי"ל ג"כ דהוא תחומין דרבנן נוכל להקל כיון דהוה ספק דרבנן וז"ש דהלכה כדברי המיקל בעירוב ותחומין דרבנן וז"ש כדפרישית והיינו דאם דאורייתא הלכה כדברי המקל ואם דרבנן ממילא מספק יש להקל ודו"ק היטב: אמנם בגוף דברי התוס' שכתבו דאף אם תחומין דאורייתא הלכה כדברי המיקל בעירוב וכן באבל אף ביום ראשון הוא לכאורה תימה דניהו דמדברי הש"ס מוכח כן אבל אכתי צריך ביאור דמנ"ל לש"ס זאת להקל בספק דאורייתא ובפרט בספיקא דפלוגתא ועיין ש"ך יו"ד ס"ס נ"ז בדברי התה"ד והש"ך שם ולפענ"ד נראה דדוקא בעירובין ובאבל יש להקל לפי שבעירובין אף למ"ד תחומין דאורייתא היינו דוקא י"ב מיל אבל פחות מי"ב מיל לכ"ע דרבנן ועיין ברי"ף ס"פ ראשון מעירובין וברמב"ן במלחמות ובירושלמי פ"ג דעירובין ופ"ד ולפ"ז מעורב דרבנן ודאורייתא וכן באבילות יום ראשון לבד הוא דאורייתא ולא שאר הימים וכבר נודע דהיכא דיש דאורייתא ודרבנן ביחד אי אפשר להקל בדרבנן דהוי זלזול כמ"ש המ"א סי' קפ"ד לענין בהמ"ז יעו"ש בשם המהר"ש חיין ולפ"ז נראה לי ברור כיון דלגבי תחומין אלפים שהם מדרבנן בודאי הלכה כדברי המיקל דהוה כעין ס"ה ואי אפשר להחמיר בזה לכך הקלו אף בתחומין דאורייתא דהרי אם ירצו להחמיר יצטרכו להחמיר גם בכל התחומין דאל"כ יהיו זלזול לדרבנן ובזה בודאי אי אפשר להחמיר לכך הקלו אף בדאורייתא וכן באבילות אי אפשר להקל בשאר ימים וביום ראשון יחמירו לכך הוכרחו להקל אף ביום ראשון כנלפענ"ד ענין ברור דכל שהי' להם על מה לסמוך אף שהוא דאורייתא לא רצו להחמיר דא"כ יצטרכו אף בדרבנן ולא רצו להחמיר כ"כ ובזה יש ליישב ג"כ הך דדף ס"א דשם כיון דזה אמר דגוו בה כי היכא דלשתרי לכי טפי וא"כ לא יצטרכו להחמיר ומה אכפת לן אם יעשו כן ולצאת ידי כל הדיעות ועכ"פ למה קרו ליה פלגאה ולכך הוסיפו דתחומין דרבנן א"צ להחמיר כלל דלא יהיה זלזול שאין כאן איסור תורה כנ"ל ברור. והנה מה שאמר פלגאה בעירובין לית דחש להא דר"ע והוא תימה דהא עסוק בעירובין ולפמ"ש יש לומר דהרי ר"ע לשיטתו דס"ל תחומין דאורייתא וא"כ יש לומר דלכך החמיר משום דס"ל דאורייתא אבל לדידן דעירובין דרבנן ודאי א"צ להחמיר וז"ש בעירובין לית דחש להא דר"ע ודו"ק היטב: