שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן נ״ב

היום היה אצלי הרב הדרשן מוה' ארי' יוסף שווארץ בארד מסקאליא ואמר לי בשם הגאון התנא אלקי מוהראו"ו זצ"ל במ"ש וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשנואה וקשה דתחלה אמר שתיהם. ילדו לו ואח"כ אמר שהבכור היה לשנואה ואמר הוא דמשכחת שהשנואה נתעברה וילדה והאהובה ילדה לז' נמצא שהלידה הי' שוות אבל העיבור הי' להשנואה מקודם ונמצא לענין הבכור כיון שהיה ראשית אונו זה יש לו דין בכור אף שילדו שתיהם כאחד. ולפענ"ד זה אינו דעיקר תלוי בלידה דמן העיבור ליכא ראי' דהיה יכול להיות שתתקלקל וא"כ כל שילדה האהובה שעה אחת קודם הוא הבכור וראיה ברורה מעשו ויעקב שכל שזה יצא ראשון הוא הבכור ודו"ק. עוד אמר במה דאמרו בחולין דף ד' ב' דשלש מאות כהנים מטבילין אותו ופירש"י דזהו הגוזמא וע"ז אמר דיכול להיות שזה אינו גוזמא דהנה הפרכת הי' מ"ם באמה ורחבה כ' והנה כבר נודע דאמה של מקדש הי' בת חמשה טפחים ולפ"ז כל שארכה מ"ם וא"כ היה מכל צד רי"ש טפחים כי חמשה פעמים מ"ם הוא רי"ש וא"כ משני הצדדים הי' תי"ו וברחבה כ' וחמשה פעמים כ' הוא מאה ומשני הצדדים היה רי"ש וא"כ סך הכל הי' ששה מאות טפחים וכששלש מאות כהנים תפסו היה כל אחד תופס בשני ידים כל יד טפח והי' שלשה מאות כהנים תפסו ששה מאות טפחים וא"כ לא היה גוזמא וע"כ אמר דהגוזמא הי' מה שהי' משמונים וששים רבוא עכ"ד. ולפענ"ד רש"י דקדק היטב דהנה ריב"ן בשם שמואל אמר תפוח וגפן ופרכת דברו חכמים לשון גוזמא ומשמע לי' לרש"י דהנך שלשה הן גוזמא אחת וכשתדקדק בכל הגוזמאות תמצא שהוא מחמת שלשה מאות ולכך דקדק רש"י דגם כאן הגוזמא מחמת השלשה מאות. וראיה ברורה נראה לפענ"ד דהנה התוס' הקשו למה לא חשוב הך דכוס של זהב ומ"ש דבתמיד דחו להך דכוס של זהב הוא תמוה דכאן לא דחו ולמה לא חשבו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא נדחה רק דכאן רצה לחשוב רק הגוזמא דשלש מאות: עוד אמר אלי האיש בשם ש"ב הגאון אבד"ק סטאניסלאב במ"ש בשעה שהחכם יושב ודורש וכל העם שומעין הקב"ה מוחל עונותיהם ותמה דהא המנהג אינו כן דגם החכם עומד ואדרבה הרבה שומעין יושבין. וע"כ אמר עפ"י מה דאמרו והוא יושב ביקש לעמוד א"ל הקב"ה אתה סימן לבניך בשעה שיושבין בדין הקב"ה נצב עליהם ואמר הוא דהכוונה דמי שהוא יושב הורה שהוא בעה"ב והאדון וזה שעומד הוא העבד ששומע. והנה אברהם עד שלא מל היה הוא העומד לפני הקב"ה אבל משמל כבר אמרו הקב"ה גוזר והצדיק מבטל א"כ הוא כביכול היושב והקב"ה כביכול העומד וז"ש ביקש לעמוד א"ל הקב"ה כעת זכית שתהיה העומד ואתה סימן לבניך שהב"ד כפי אשר יגזרו יהיו הם היושבים והקב"ה נצב עליהם כפי אשר יגזרו הם יהי' הדין אף שלא כיוונו אל האמת ודפח"ח. ואני אמרתי בחפזי דזה הכוונה במה שאמרו בסוטה דף מ' דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד והיינו דעזרה שהיה השכינה שורה אז אין ישיבה כי כלם עומדים בעזרה רק למלכי ב"ד שהם היו הב"ד כמ"ש מלכי ב"ד דינו לבקר משפט וא"כ היה להם ישיבה ועיין בתוס' שם שיש דיעה שמלכי ב"ד ג"כ לא היו ישיבה בעזרה רק חוץ לעזרה והיינו לפי שבעזרה גופא הקדושה שורה כ"כ עד שהיו מכוונים האמת לאמתו וא"כ כביכול לא הוצרכו לפסוק כפי שכלם וז"ש מהו וישב שישב בתפלה ובתפלה היה יכול לשנות רצון הבורא כביכול. וזה לדעתי מה שאמרו ולמי הי' ישיבה בעזרה לכהן גדול שנאמר ועלי יושב על כסא והיינו שהכה"ג שהוא הנבחר משמים ועלי בצדקתו הגדולה לו היתה ישיבה שנאמר ועלי הכהן יושב על כסא לפני ד' והיינו שזכה למעלה זו. ובזה יתיישב קושית התוס' שם דבאמת לשאר כה"ג לא היה ישיבה רק לעלי בלבד שהיה חכם גדול מאוד ודו"ק: