שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ב׳ (ב׳)

מ"ש אי איסור לאו חל על איסור עשה. הנה מראש צורים נראה התוס' בשבועות דף כ"ד ע"ב ד"ה דמוקי כתבו דאינו חל והביאו ראיה מהא דאמר בשבועות דף כ"ה אילימא צדקה לעני הא מושבע ועומד מהר סיני דכתיב נתן תתן לו. ובאמת שלולא דברי קדשם יש לדחות ראיה זו דהתם ממעט משום דבעינן הטבה והרעה רשות אין השבועה חל ועיין ברמב"ם בפיהמ"ש ותוס' י"ט ובחבורינו מגן גיבורים סי' ת"י ביאור דבר זה באורך אך גוף דבר זה כבר ישב על מדוכה זו הרב בעל פ"מ בפתיחה לה"ש באורך ואכתוב מה שראיתי בדבריו בהעברה בעלמא מ"ש להקשות בסוף שורש ה' דלשיטת ריב"א דהעשה וזבחת אינו רק תיקון הלאו א"כ ממילא למ"ד דאמ"ה אינו נוהג בחיה ועוף ליכא גבייהו שום איסור וזה א"א לומר כלל ועוד מה הקשו בחולין דף פ"ו למה לי' למימר רוב מעשיהם מקולקלים נימא סמוך והא כיסוי הדם אינו נוהג רק בחיה ועוף. ולפענ"ד ל"ק דהרי הריב"א דייק בתוס' שבועות שם דלכך לא שייך לומר דוזבחת איסור עשה דל"ל הזבחה ת"ל דאסור משום אבמה"ח וא"כ בחיה ועוף למ"ד דאינו נוהג אבמ"ה ממילא נצטוה על הזביחה. ובזה מיושב ג"כ דברי רש"י שכתב בדף פ"ו שם דבחזקת איסור אבמה"ח עומד אף דבחיה ועוף לא שייך אבמה"ח וע"כ הכוונה לאינה זבוחה וכמ"ש הפר"מ אבל הדבר תמוה דהא רש"י לית לי' איסור אינו זבוח. ולפמ"ש אתי שפיר דבחי' ועוף מודה ומ"ש שם בשורש הב' דלענין איסור שאינו זבוח אם נימא דהוא עשה לא שייך גבי' שיעור דאינו רק רשות לא צווי ומניעה ג"כ לא נראה דפשיטא דכל איסורין אינו חייב רק בכשיעור ואף כאן כל שעבר ואכל מה שלא נזבח הוה כשאר איסורים דאינו עובר רק בכשיעור ואטו יציבא בארעא דעל איסור לאו וכרת יצטרך שיעור ובעשה דקיל לסגי בכ"ש וז"ב לפענ"ד. ומיושב קושיתו בשורש הב' שם. ומ"ש להקשות על התוס' שכתבו ראיה מצדקה לעני דהא מושבע ועומד מהר סיני דכתיב נתן תתן לו והרי דאין איסור לאו חל על עשה והקשה הפרי מגדים דהא איכא ג"כ לאו דלא תקפוץ את ידך וכו' ובאמת שגם על הש"ס קשה דלמה נקט דוקא העשה דנתן תתן. אך לפענ"ד נראה דבאמת הריטב"א הקשה דנוקי במתנה מרובה דאינו מחויב ליתן לעני ע"ש אך לפענ"ד נראה דבס"ד שם דרצה לאוקמא בתורת צדקה לעני א"כ ממנ"פ אם מיירי באופן דמחייב ליתן לו מתנה מרובה הוא ג"כ בכלל נתן תתן לו די מחסורו אשר יחסר לו דדרשו בכתובות אפילו סוס לרכוב עליו ומעתה זה דוקא מכח עשה דנתן תתן ולא מה שהוא בכלל לאו דלא תקפוץ: