שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן נ״א (ה׳)

והנה מ"ש תדר"י דפשוט דצ"ל הטוב והמטיב דהרי אמרו במדרש דג' הטבות וג' גמולות וכו' אף שתדר"י בעצמו כתב באות קפ"א גבי ר"פ אמר צריך שתי מלכיות דנתקן אח"כ ג' הטבות ע"ש אבל גוף הטוב והמטיב נתקן מקודם ודו"ק. באות קע"ח בתדר"י בד"ה אבל להוציא אחרים וכו' עמ"ש בזה ועיין מ"ש בחידושי הגהות אנשי שם שם ומהתימה שהרא"ש כ"כ לדחות דברי תדר"י ע"ש באות כ"א ודו"ק. אות ק"פ אבל הכא הא בהא תליא. עיין בתדר"י הרבה פירושים בזה. ולפענ"ד היה נראה עפ"י מה דאמרו במדרש הובא בתוס' חגיגה ג' דשלשה מעידין זע"ז דהם אחד קב"ה וישראל ושבת א"כ הם אחד ודו"ק. אות קפ"א בתדר"י ד"ה לאות ולברית ע"ש מה שהשיג על הרמב"ם לענין קידוש בסעודה ג' ובהגהות אנשי שם ועיין ב"י או"ח סי' רצ"א. אות קפ"ה בפירוש המיוחס לרש"י ד"ה אבל אז מינהו עלי' הנה פירוש הראשון מוזכר ברש"י אבל הפירוש השני אינו מוזכר גם תמוה דבפירוש הראשון מזכיר דעד לברך הוא ברכת הזימון ובפירוש השני מזכיר עד הזן והוא מחלוקת האמוראים ר"נ ור"ש. פרק אלו דברים אות קצ"א מאי כוס של קידוש היום הוא רש"י לא פירש כן ותלוי בשני תירוצי התוס' בפסחים ק"ו דלרי"ף יש חילוק בין מזיגה ללא מזג ולרש"י יש חילוק בין חול לשבת ודו"ק היטב. אית קצ"ב בתדר"י ד"ה בירך על המזון במה שסיים ובזה חולק הירושלמי על תלמוד שלנו דהתם פסקו הלכה אליבא דב"ש וכתבו לדעת ב"ה דנר תחלה הוא סתום ומחוסר הבנה והנראה בזה דהנה במ"ש ר"י לא נחלקו ב"ש וב"ה יש חילוק בין תלמוד שלנו לתלמוד ירושלמי דבש"ס דילן לב"ה בשמים ואח"כ מאור ומה דתנן במתניתין הוא אליבא דר"מ ובירושלמי בתרי הגירסא להיפך דב"ה ס"ל נר קודם ומעתה לפי מה דאמרו בירושלמי שם דהלכה כדברי מי שאומר דבשמים ואח"כ מאור ע"כ דפסק כב"ש דלהירושלמי ב"ש ס"ל כן וז"ש תדר"י דבזה חלוק הירושלמי מתלמוד דידן והיינו אליבא דר"י פסק הירושלמי כב"ש וב"ה ס"ל דנר קודם ומ"ש ברי"ף דהכא לב"ה בשמים ואח"כ מאור היינו אליבא דר"י בתלמוד שלנו ס"ל לב"ה בשמים ואח"כ מאור וכמו שהביא הרי"ף לבסוף ואילו לתלמוד הירושלמי ס"ל לר"י אליבא דב"ה נר קודם ומ"ש בתדר"י לפי הירושלמי דב"ה ס"ל בשמים ואח"כ מאור זה טעות ובזה תפס לשון הש"ס דילן אבל להירושלמי הוא להיפך ולכך כתב דכן הלכה דנהגו העם כב"ה ואליבא דר"י ודו"ק היטב. שם אות ר"א ברי"ף ואי קשיא לך הא דלעיל התם היתה להם שעת הכושר צ"ע דלפמ"ש התדר"י דהפסול דחמי טבריא הוא משום שהם מרים א"כ החילוק פשוט דחמי האור אינם מרים ומי טבריא מרים וצ"ע והנה בתדר"י שם הקשה על מ"ש באריתא דדלאי הטעם משום דהוה שאובים ת"ל משום דאינו חיבור וניצוק וקטפרס אינו חיבור ע"ש וכ"כ בתוס' חולין ק"ח ד"ה ואי ובאמת לפי תירוצי התוס' בגיטין דף ט"ז בשם ר"ת ולפמ"ש המרדכי הובא בב"י ס"ס ר"א ל"ק הקושיא וצ"ע שוב מצאתי בשו"ת נט"ש סי' כ"ד דהאריך דניצוק הבא מן הנהר ודאי הוה חיבור ומהתימה שלא זכר דברי התדר"י הנ"ל וצ"ע. שם אות ר"ד קפדיתו אמנא עיין רש"י שפירש דהיינו כלי שלם ותדר"י פירשו מנא היינו רביעית וצ"ע דלדברי תדר"י לא נזכר כלל דבעי שיהיה שלם וצ"ע. פרק הרואה איתרמא לאחר י"ב חדש אומר ברוך מחיה המתים עיין תדר"י וצ"ע היכן איתא דכלי ביב"ח מתייאש ובב"מ מוזכר לאחר יב"ח אבל לא לענין כלי וגם במ"ק ח' מבואר דמת משתכח לאחר שלשים יום וצ"ע. שם אות רי"ב אם במופסקים מברך על כל פעם ופעם עיין בחידושי אנשי שם מה שהקשה מים הגדול ולק"מ דשם לא נתחדש הענין א"כ וכי בכל רגע יברך אבל כאן נתחדש ענין וא"כ לכך מברך בכל פעם ופעם דלא שייך לומר וכי אין לו גבול דהא יש גבול כשלא יתחדש ענן ומטר ודו"ק. שם אות רט"ו במשנה מברך על הרעה מעין הטובה ועל הטובה מעין הרעה בש"ס מפרש לה והובא בתדר"י ולפענ"ד יש לפרש לשון המשנה כפשוטו דהנה הובא בספר דברי אמת פ' וירא בשם הגאון החסיד מוה' שמעלקא ז"ל אבד"ק ניקולשפורג במ"ש ולא חשכת את בנך את יחידך ממני ולא כתיב אשר אהבת ואמר הוא דהנה במה שעקד ליצחק בודאי לא נתכוין רק לשם ד' אמנם במה שנצטוה לבל ישחטהו לעולה זה הי' מקום שיתכוין להנות מזה והעיד הכתוב כי גם מה שחשך את בנו לעקידה והי' ממני היינו מפאת צווי הבורא וע"ז סיים שיותר קשה על האדם ביום טוב להתכוין לשם ד' מלקבל עליו יסורים יעו"ש וע"ז אמר כאן חייב אדם לברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה והיינו שיהיה הכל לשם ד' לבדו ודו"ק וז"ש אח"כ חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה והיינו שיהיה הכל רק לשם ד'. כן יזכינו ד' לקיים המצות והתורה הכל לשם ד'. סיימתי ביום וא"ו עש"ק חיי א"ך מרחשוון שנת תבר"ך: