שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן נ״א

אציין מה שהחילותי ללמוד בשנת תבר"ך ג' נח בתדר"י ברכות פ"ק אות ב' אחת של לילה ואחת של יום כן נכון דשל לילה קורא קודם עה"ש ושל יום לאחר עה"ש אבל בש"ס וברש"י הגירסא להיפך וצ"ע. שם אות ד' הסומך גאולה לתפלה. עיין תדר"י מה השבח הזה ע"י שעי"ז יזכה לעוה"ב. לפענ"ד הכוונה עד מ"ש בביאור המאמר אהיה עמם בשעבוד זה אהיה עמם בשעבוד אחר וביארתי עפמ"ש בעל העיקרים דאנו יש לנו שלשה תקות ואחת מהם תקות הכבוד שאחר שעשה עמנו נסים ונפלאות למה יאמרו הגוים איה אלהיהם ובעקידה הביא טענת המתפקרים דהוא פעולה רקנית שאחר שנשארנו בגלות היוכל הפעולות לריק ע"ש שאך בזה מובטחים אנו שלעתיד יקבץ אותנו ע"ש וא"כ זה שאמר אהיה עמם בשעבוד זה אהיה עמם בשעבוד אחר והארכתי בזה ומעתה אחר שמזכיר גאולת מצרים א"כ עי"ז נבא להתפלה שאנו מבקשים על חורבן בהמ"ק וכדומה על הגאולה השלימה וא"כ לכך אנו סומכים גאולה לתפלה. שם אות וא"ו עד כי אתה ד' מחסי. צ"ע דהא היא אמצע פסוק וכל פסיקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן והנה הכלבו הובא במ"א סי' תכ"ב כתב דבכתובים לא אכפת לן ובאמת בש"ס שבועות דף ט"ז ראיתי שכתוב כי אתה ד' מחסי עליון שמת מעוניך אבל הגאון מוהראו"ו ז"ל מוחק ודעתו רק עד כי אתה ד' מחסי. ואולי ראייתו מהרי"ף שלא הביא רק עד כי אתה ד' מחסי וברי"ף ע"כ מוכח דהגירסא כן דהרי מתחיל יושב בסתר עליון וגומר עד כי אתה ד' מחסי ואומר ד' מה רבו צרי עד לד' הישועה וגומר והנה ענין וגומר הוא כדי להורות שאין להפסיק בזה וגומר אותו פסוק או אותו ענין ומדלא כתב בזה וגומר ע"כ דא"צ לומר רק עד כי אתה ד' מחסי והרי בפסוק לד' הישועה מסיים וגומר מפני כי הוא באמצע פסוק והגאון מוהראו"ו ז"ל מוחק בש"ס הך קרא על עמך ברכתיך סלה ולפמ"ש בש"ס נאמר בדקדוק ומוכח מהש"ס דגם בכתובים צ"ל כל הפסוק. אמנם לפמ"ש במגן גבורים סי' נ"א וסי' ס"א כלל חדש בזה לא צריך לגמור בזה ודוק ועיין בשבת כ"ג מלא תסור ופירש"י מן הדבר אשר יגידו לך וגומר ולא נודע כוונתו והכוונה פשוטה דלא תסור הוא אמצע הפסוק ורש"י ג"כ לא הביא כלו שהרי מסיים ימין ושמאל ולכך כתב רש"י וגומר והנה הרמב"ם פי"א מברכות ה"ג כתב והיכן צונו מאשר יאמרו לך תעשה וכתב הכ"מ דבש"ס אמרו מלא תסור וכתב דעל ל"ת שייך לא תסור אבל עשה שייך כל אשר יאמרו לך תעשה ולכאורה למה נקט הש"ס מלא תסור. ולפענ"ד יש רמז דבסוף הפסוק מסיים ימין ושמאל והוא הכוונה על נר חנוכה דכך הוא הסימן מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל כנלפענ"ד ע"ד הרמז ולכך מסיים רש"י וגומר ודו"ק היטב ושמעתי שבס' חיי אדם נסתפק בזה אם בכתובים שייך ג"כ כל פסוקא והביא ממ"ש האר"י דק"ש יש לקרות עד כי אתה ד' מחסי והוא תמוה דהרי שיר של פגעים מוזכר בשבועות וגם לא זכר דברי הכלבו: שם אות זיי"ן על תפילתי שתהא סמוכה למטתי. עיין תדר"י דרש"י לא היה לומד קודם התפלה אחר שעלה עמוד השחר והתוס' תמהו ע"ז. ולפענ"ד יצא לו מהא דאמרו בשבת דף י"א דמפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה אתיא לד"ת והרז"ה והר"ן נדחקו דהך אין מפסיקין לתפלה היינו אף בדליכא שהות ועוקרין לגמרי דאי בדאיכא שהות כגון אנו ג"כ אין מפסיקין וכי אסור לעסוק בתורה קודם שמתפללין ע"ש ולפמ"ש לשיטת רש"י א"צ לדחוק כ"כ לעקור כל התפלה ואטו רשב"י וחביריו לא היו מתפללין כלל אבל לרש"י אתי שפיר דמיירי בדאיכא שהות ואנן מתפללין ברישא ורשב"י וחביריו היו ממתינים. ובזה הי' מיושב קושית התוס' בשבת שהקשו דמצינו בר"ש עצמו דהיה מקרי ומצלי ונדחקו. ולפמ"ש אתי שפיר דבזמן שלא היה שהות הי' באמת קורין ומצלין ודו"ק היטב ועיין בירושלמי שחולק על הש"ס דאף לק"ש אין מפסיקין ור' יוחנן ס"ל כגון אנו אין מפסיקין לק"ש ולהרז"ה צ"ל דלא היה אף ק"ש קורא וזה דחוק מאד. ולפמ"ש אתי שפיר דמיירי בדאיכא שהות ודו"ק ולפמ"ש ל"ק קושית התוס' מרבי ועיין מהרש"ל ומהרש"א שם ובב"ח. אמנם מה שאני מסתפק אי לשיטת רש"י גם במנחה כל שהגיע זמן המנחה לא הי' לומד או דוקא בשחרית ולשון אבא בנימין לא משמע רק בשחרית ולפ"ז שם בשבת דקאי במנחה לא הי' מיושב קושית הרז"ה מיהו מטוש"ע או"ח סי' ק"י נראה שפירשו הך דחברים ג"כ בשחרית וא"כ יש לרש"י ראי' משם ובאמת שלפענ"ד שיטת רש"י היא דוקא בשחרית שזריזין מקדימין למצות להתפלל להשם תיכף אבל במנחה שכבר התחיל בלימוד בודאי יכול לאחר כנלפענ"ד ודו"ק היטב ובשחרית אף שלמד קודם עה"ש מכל מקום התחלת היום היא ענין בפ"ע משא"כ במנחה: אות ט' כל הקובע מקום לתפלתו. כבר כתבתי בזה ועיין תדר"י. וכעת נראה דהנה כבר האריך בשו"ת ריב"ש סי' קנ"ז על המקובלים שמכוונים כוונות בתפלה שיש לחוש לקיצוץ בנטיעות חלילה והביא דברי רבינו שמשון מקינון שלאחר שלמד חכמת הקבלה אמר אני מתפלל כתינוק בן יומו ועיין חק יעקב סי' תפ"ט: