שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן נ׳ (ג׳)

שוב ראיתי בתוס' בכורות דף כ"ג ד"ה טומאה קלה וכפי הנראה גם הם מפרשים כמו שהביא הרשב"א בשם הר"ח ע"ש ודו"ק: ובגוף דברי הר"ן מ"ש שראוי לחמע בה כמה עיסות הוה כנבלה הראוי' לגר ראיתי בשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' נ"ז שכתב דשאני חמץ דקפיד רחמנא על שאור שלא יחמץ אבל בשאר איסורים ל"מ מה שיוכל לחמע ודבריו תמוהים לפענ"ד דלפענ"ד דברי הר"ן הם ש"ס ערוך בע"ז דף ס"ח דשאני עיסה דראוי לחמע בה כמה עיסות ופירש"י דלכך אף בפגום מעיקרא כיון דמשבח העיסות לשבח קרינא בי' ושם קאי לענין תרומה וכ"ז לענין אם נפסלה מאכילת אדם אבל כשנפסל מאכילת כלב הוה כעפרא בעלמא ול"מ מה שראוי לחמע ובחנם האריך הנוב"י שם בזה להוכיח כן והדבר מפורש בש"ע בסי' תמ"ב ס"ב וס"ט דאם נפסל מאכילת כלב שרי וגם במק"ח לא זכר דברי הש"ס הלז וחשב שסברת הר"ן בעצמו הוא ע"ש ומ"ש המ"א סי' תמ"ב הנ"ל ופלפל אם חרכו ראוי לאכילה או לא. עיין שו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' ס"ב ס"ג מה שפלפל בזה גם הרב השואל ואני הראיתי דברי הש"ס זבחים סוף פרק השוחט דמבואר לענין שויא חרוכא כמ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל ודו"ק. והנה במ"ש למעלה בדברי הרמב"ם דכל שאינו ראוי לאכילת אדם אינו מקבל טומאה חדש וכבר הבאתי לעיל קושית הנוב"י בהא דפריך בפסחים דף כ"א מנשרפת עם הטמאה ומשני דעפרא בעלמא הוא וכתב שם דהמקשן אזל בסברת הראב"ד והתרצן חידש כהרמב"ם ע"ש ועדיין קשה לשיטת הראב"ד מה משני עפרא בעלמא הוא. ולפענ"ד נראה דבר חדש עפ"י מה דאמרו במנחות דף ק"ב דלר"ש דאמר כל העומד לשרוף כשרוף דמי א"כ נותר ופרה אמאי מטמאין טומאת אוכלין הא עפרא בעלמא הוא ומשני דחיבת הקדש מכשרתן ולפ"ז קשה דחמץ בפסח דעומד לשרוף שוב איך משכחת לה דלטמא והא עומד לשריפה וכתותי מכתת שיעורא ועיין בתוס' סוטה דף כ"ה ד"ה לאו ועיין בב"ש סי' קכ"ד אי קי"ל כר"ש בזה ועיין בשעה"מ פ"ד מגירושין מ"ש בזה וכמדומה שכבר עמד בזה בספר פאר הלכה הובא באחרונים וצ"ל דקודם הפסח עדיין אינו עומד לשריפה ולא הוה כתותי מכתת שיעורא. ובזה אמרתי דבר נחמד במה דאמרו בפסחים דף ט"ו דמחלוקת בשש אבל בשבע ד"ה שורפין והיינו דלפמ"ש התוס' בפסחים דף י"ב שם שבשעת ביעורו היינו לאחר שש שהכל מבערין צריך להיות בשריפה אבל בשעת ביעורו דהיינו בשש דאין זמן שריפתו רק מדרבנן אז השבתתו בכל דבר ולפ"ז בשבע דודאי עומד לשריפה שוב לא אכפת לן בטומאה דעפרא בעלמא הוא. ומעתה שם שפיר אמרו דעפרא בעלמא הוא כיון דנשרף בפסח שפיר הוה עפרא בעלמא ודו"ק היטב. איברא דלשיטת רש"י דאחר שש השבתתו בכל דבר ושלא בשעת ביעורו הוא בשריפה וא"כ למה בשבע ד"ה שורפין וצ"ל כיון דעכ"פ השבתתו בכל דבר וא"כ עכ"פ אינו ראוי לשום דבר אין לך טומאה גדולה מזו אבל בשש דאף דהוא בשריפה אינו רק מדרבנן ולא אמרינן כל העומד לשרוף דעדיין לאו זמנו הוא ואינו רק מדרבנן. ובזה יש ליישב קושית התוס' בדף ט"ו על רש"י וגם יש לומר דכיון דעומד לשריפה שוב האפר מותר דכל הנשרפין אפרן מותר וא"כ שוב לא הוה כעפרא בעלמא דעדיין ראוי להנות מאפרן משא"כ בשבע דהשבתתו בכל דבר שוב גם אפרן אסור ועיין מג"א סי' תמ"ה שוב אין לך טומאה גדולה מזו ודו"ק היטב כי כתבתי בלי עיון בספר: