שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ה׳ (ו׳)

והנה הרי"ף כתב שם לדחות הטעם שכתבו הקדמונים בטעם דיכול למחול דיכול לומר עיינתי בחשבוני ולא פש לי מידי ע"ש שהאריך לדחות טעם זה וגם הר"ן האריך ונפלאתי אמאי לא הרגישו בדרבא מיני' דהיאך אמרו מאן דדאין דיני דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא וא"כ ל"מ אם נימא דגובה כל דמי החוב שמכר לו בודאי קשה דאיך שייך דיני דגרמי דהא הוא אומר שלא רצה להזיק לו רק שטעה וסבר דחייב לו ואינו חייב לו והרי במוחל לעצמו דעת הפוסקים דלא שייך דיני דגרמי בזה ועיין סי' ס"ו סכ"ג ואף החולקים יודו כאן דמה הו"ל למעבד במה שטעה ואף אם נימא דאינו משלם רק דמים שנתן מכל מקום קשה א"כ היאך קאמר למאן דלא דאין דיני דגרמי מגבי בי' דמי ניירא והא מכל מקום צריך לשלם לו עכ"פ הדמים שנתן בעדו כיון דהוה מקח טעות וחוזר וצע"ג ואולי יפרשו דאמימר לא קאי כלל על המוחל רק על סתם היזק בשטר כגון בקליא אבל זה דחוק דפשטת לשון הש"ס מבואר דקאי אמוחל ואף דאותן הסוברים דצריך להחזיר הנייר ע"כ מפרשי' דקאי על שורף וכמ"ש הר"ן היינו משום דבמוחל אף דמי ניירא א"צ להחזיר ומפרשי' דזה קאי על כל היזיקות שבשטר ואף בלא מחל אבל לומר דלא קאי על מוחל כלל הוא דבר שאי אפשר לומר כלל וצע"ג. והנה בהא דפריך הש"ס בחולין דף ק"ל מבעה"ב שהיה עובר ממקום למקום וקאמר הש"ס מדר"א ליקו וליתוב והוא תמוה דלמה לא יפרוך מר"א. ולפענ"ד נ"ל עפמ"ש התוס' בדף קל"א דדבר שאין בו טובת הנאה לבעלים בא עני ולקחו אין מוציאין מידו אבל אם לא לקחו ובא לשאול ממנו אם ירצה לא יתן לו דקרי לעיל ממון שאין לו תובעין והמהרש"א תמה בזה דהא מתנות כהונה דנתינה כתיב ביה שפיר קרי ממון שאין לו תובעין וכתב דכוונת התוס' דא"כ מה מקשה מלקט דשם הוה ממון שיש לו תובעין. ומעתה יש לומר דבאמת זהו דקאמר הש"ס מדר"א ליקו וליתוב והיינו דהא ר"א מיירי כשהוא עני ובלקט לא שייך ממון שאין לו תובעין וע"ז מקשה מחכמים דאמרו עני הי' באותה שעה הא עשיר חייב אף בשאר מתנות כהונה וזה דחוק. והעיקר נראה לפענ"ד דלכאורה קשה הא קמשתרשי שהרי עני באותו שעה וצריך להם וכל דמשתרשי חייב כדאמרו גבי אנס המלך את גרנו וצריך לומר דלפמ"ש הר"ן דוקא כל שלא הפקיע המצוה רק שהמלך אנס גרנו הוא דחייב כל שמשתרשי אבל כל שהפקיע בעצמו המצוה פטור ולפ"ז זהו דאמרו מדר"א ליקו וליתוב דהרי באמת משתרשי והוא לא רצה להפקיע המצוה שהרי כעת עני הוא ולכך כשבא לביתו צריך לשלם ולא שייך מזיק מתנות כהונא דהא קא משתרשי ולכך פריך מרבנן דפטרו בעני ואם הי' עשיר חייב והא שם הוה מזיק מתנות כהונה ורצה להפקיע מצותו בידים וזה נכון מאד והעיקר כפירוש המהרש"א שכ"כ הר"ן בהדיא בשם התוס' אמנם אי קשיא הא קשיא דמה פריך הש"ס בדף קל"ז ספיקא לקולא ופריך מספק לקט דלמא שאני לקט כיון דאין לו ט"ה לכך הוה טפי בחזקת עניים משא"כ במתנות כהונה דיש לו טובת הנאה ואף אם תפס הכהן הי' צריך להחזיר הט"ה א"כ לכך הוה טפי בחזקת בעה"ב כעת ועיין שבת דף כ"ג מפני גזל עניים ושאל אחד מהתלמידים דאכתי מה תקנו דאף באין בו טובת הנאה לבעלים אינו מחוייב ליתן ויוכל לתת לקרובו ולק"מ דמלבד דיש לחלק בין עני אחד שיוכל לדחות אבל אם יבאו כל עניים שבעיר לא יוכל לדחותם אף גם דבאמת יתבייש לדחותם שיאמרו שלא קיים מצות פאה ולכך תקנו שיתן בסוף שדהו ואז ירגישו כל העניים ויבאו ויתבייש מלדחותם ודו"ק: