שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״ט (ג׳)

עוד יש לומר בזה דבשלמא שאר כל אדם שעיקר המצוה בשביל שיצילו אותה או האיש מהריגה ורדיפתו של זה בזה כל שיכולים להציל עצמם באבר של זה א"כ אסורין להרוג אותו דמה להם. לחוב בדמו של זה אבל לגבי הנרדף עצמו דהתורה אמרה דנדון על שם סופו כמו בבא במחתרת דנדון ע"ש סופו הואיל שרצונו להרוג ולהתחייב מיתה השכם להרגו א"כ השכם להרגו במה שיתחייב וא"כ לגבי הנרדף התורה אפקרה לדמו של זה וא"כ אף שיכול להצילו באחד מאבריו אינו מחוייב ע"ז וז"ב. ומעתה ל"ק מהא דהו"ל מיתה ותשלומין לגבי הנערה בעצמה דז"א דהחיוב מיתה שלו אינו כ"א על עת רדיפתו כ"א ע"ש סופו שבודאי יעשה פעולתו ונדון על שם סופו וא"כ לא בא חיוב מיתה על עת הרדיפה ושפיר חייב על שבירת כלים בעת הזאת. ובזה מיושב היטב דברי הש"ע סי' ש"פ שכתב ברודף דפטור על הכלים והדבר תמוה למה לא חילק בין יכול להציל או לאו ולפמ"ש כיון דלהרודף בעצמו אין חילוק א"כ הוה עכ"פ מיתה בשביל הנרדף וס"ל דגם מיתה לזה ותשלומין לזה פטור ובפרט ברודף ועיין תוס' כתובות דף למ"ד. ובזה מיושב היטב דברי הסמ"ע שכתב דהחיוב מיתה הוא בשביל העבירה וגם חייבי כריתות שייך קלב"מ והיא תמוה מאד כמ"ש הש"ך דבח"כ לא שייך קלב"מ וגם החיוב מיתה על הרדיפה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הוא נדון ע"ש סופו דסופו להתחייב מיתה לזה ק"ל דגבי כרת מה שייך זאת וכתב דגם גבי כרת נתחייב מיתה בידי שמים ודו"ק היטב כי הוא חריף (ובזה מיושב מ"ש בשו"ת מיימוני לספר נזיקין סי' ט"ו שכתב דמסור דינו כרודף ואם יכול להציל עצמו באחת מאבריו אסור להורגו ותמה הב"י בחו"מ סי' שפ"ח מרב כהנא דשמטיה לקועיה ואמאי לא הצילו באחד מאבריו ע"ש ובד"מ ולפמ"ש אתי שפיר: