אשר שאלת במ"ש הרא"מ דהא דאם יכולין להציל באחד מאבריו שאין הורגין אותו הוא דוקא בשאר כל אדם אבל בנרדף עצמו אף דיכול להציל באחד מאבריו א"צ לדקדק בזה והובא בהגהת מלמ"ל סוף הלכות חובל ולפ"ז היאך יפרנסו ש"ס ערוך בסנהדרין דף מ"ט דא"ל היה לך להציל באחד מאבריו. והנה כבר קדמך הכנה"ג בקושיא זו בחידושיו על התורה פ' וישלח הנדפס סוף כנה"ג על או"ח שרמז בהגהת מלמ"ל שם והאריך בזה. אך לפענ"ד נראה בפשיטות דל"ק דכל הטעם דהנרדף א"צ לדקדק הוא לפי שהיה בהול על נפשו להציל את עצמו אינו יוכל לכוין וכיון ששם הי' יכול לכוין בדופן חמישית כדאמרו שם השתא בדופן חמשית כוונת וכו' וגם אמר לו והתרה בו למה אככה ואיך אשא פני יואב אחיך הרי שלא נבהל על נפשו ולא פחד ממנו וא"כ פשיטא דלא היה רשאי וז"ב מאד. ובלא"ה יש לומר דע"כ לא כתב הרא"ם סברא זו אלא במי שרודף אחר חבירו ואורב לנפשו והוא א"י להציל עצמו ממנו וברצונו שיציל עצמו ולא התחיל עמו בכה"ג אמרינן דאדם בהול על נפשו אבל היכא דהתחילו לריב זה עם זה ואח"כ רוצה חבירו להורגו א"כ ל"ש שלא יכול לדקדק דהרי אנו דנין על תחלת המריבה דמי הכניסו לתגר זה ומי ביקש מידו שיתחיל לריב עמו ועי"ז יתגלגל שלא יוכל להציל עצמו וא"כ עכ"פ מחוייב לראות להציל עצמו באחד מאבריו וא"כ שם דהתחיל אבנר יקומו הנערים ויצחקו לפנינו וא"כ עכ"פ מקרי שניהם רודפים זה את זה ושפיר צריך להציל עצמו באחד מאבריו. ובזה מיושב מה דהקשו האחרונים בהא דאמר בסנהדרין דף ע"ד דריב"ש ס"ל דכל דיכול להציל באחד מאבריו ולא הציל נהרג עליו מהא דכתיב וכי ינצו אנשים וכו' ומשלם דמי ולדות וע"כ משום דיכול להציל והא אכתי תקשה דמתחייב מיתה לגבי הנרדף עצמו ולפמ"ש אתי שפיר דשם כתיב וכי ינצו אנשים וא"כ התחילו להריב זה עם זה ובכה"ג גם הנרדף צריך לדקדק על עצמו להציל באחד מאבריו וז"ב וגם יש לחלק דאחר כיון שצריך להתרות בהרודף א"כ צריך להציל אותו באחד מאבריו ג"כ אבל הנרדף שא"צ להתרות ברודף כמ"ש הריב"ש סי' רל"ח ועיין במלמ"ל שם וא"כ ממילא א"צ לכוין שיציל ג"כ ולפ"ז באבנר שהתרה בו למה אככה אותך וכו' א"כ פשיטא שהי' צריך להציל באחד מאבריו: עוד יש לומר דבר חדש דניהו דהנרדף א"צ להציל עצמו והיינו משום דיכול לומר דלא הי' יכול לכוין ולכך אינו נהרג עליו מספק דדלמא באמת לא היה יכול לכוין אבל אם הרג אותו אחד על שלא הציל אינו נהרג עליו ודלמא הי' יכול להציל ולכך ביואב שם שטען שהיה יכול להציל לכך נפטר עליו וז"ב:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״ט
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
