והנה אם נימא דע"א בשטר חשוב מפי כתבם כמ"ש התוס' בכתובות דף כ' ובטוש"ע חו"מ סי' נ"א א"כ אף שחתם אח"כ עוד עד ל"מ דעיקר השטר נעשה בע"א ומקרי מפי כתבם וצ"ל דהא דכל שטר לא מקרי מפי כתבם אף דע"כ תחלה נחתם רק בע"א ואח"כ חותם השני משום דכל שחותמין שניהם ביומו א"כ השטר לא משכחת שיחתמו שניהם בב"א רק בזאח"ז א"כ אף שנמשך זמן מה כל שהוא ביומו לא חשוב מפי כתבם דלאחר הקיום אינו מקרי שטר דהו"ל מוקדם ואולי לזה כוון רש"י שחתמוהו ביומו שזה שיעור הזמן שיהיה מקרי שטר אף דלא חתמו תיכף רק שנמשך כל יומו אבל הראשון יש לו פנים יותר בהלכה. אמנם צ"ע מדוע לא העירו המפרשים כלל על רש"י הלז ומצאתי בטיב גיטין שנדפס מחדש שכתב בדברי רש"י והביא הגירסא ברש"י שחתמוהו בעדים ובאמת בכמה דפוסים ישנים לא כתב כן רק שחתמוהו ביומו ודו"ק. אחר זמן רב בשנת תרי"ב בש"ך פ' בשלח הגיע לידי תשובת גאוני קדמאי שנדפסו בבערלין שנת תר"ח וראיתי בסימן א' בחשבו בפסולי עדות חרש ש"ו וכתב לפי שאינן בני דעת שאינם בראיה והגדה והובא שם וסומא ג"כ הרי דחרש פסול לפי שאינו בר הגדה אבל אינו ראיה דחרש שאינו שומע ואינו מדבר ודאי הוה פסול הגוף ואנן מספקינן באלם דאינו חסר רק הגדה בפה והנה בגיטין דף כ"ג פריך בשלמא חש"ו דלאו בני דיעה נינהו אלא סומא אמאי ולכאורה תמוה דהא סומא הוה פסול הגוף מאו ראה ובאמת בתחלת הסוגיא אפשר ליישב דהא לא בעי עדות כלל בא"י. אמנם אח"כ דמסיק בח"ל וצ"ל בפ"נ הוא תימה דהא הוה פסול הגוף ואמאי כשר אם סופו אינו פקח דהיינו פקח ונסתמא והנה בר"ן הקשה כן מהא דאמר בב"ב דף קכ"ח דפקח ונסתמא פסול אף דיכול לכוין מדת מצריו וכתב הר"ן דגם בב"ב אינו פסול רק מדרבנן שמא לא יכוין מדת מצרנהא היטב אבל באמת כשר מה"ת ולכך בגט לא גזור ע"ש ומדבריו נראה שהבין דסומא אינו פסול הגוף כלל וכ"כ הקצה"ח סי' רנ"ט ס"ק ב' אבל באמת קשה הדבר לומר דהא מבואר בערכין דף י"ח דהוא פסול הגוף ממש ע"ש וא"כ איך אפשר דכשר ולפענ"ד נראה דזה ודאי דהר"ן ג"כ ס"ל דסומא פסול הגוף רק דבאמת זה כשלא ראה מתחלתו אבל כשראה בעת שהיה פקח ואח"כ נסתמא ניהו דהתורה אמרה או ראה אם לא יגיד ובראיה והגדה תליא מלתא כדאמרו בערכין יש לומר דזה שהקפידה תורה שיהי' בראי' והגדה כשר משום דלא מצי מכוין אח"כ ולזה פסלה התורה ואפילו תימא דבקרקע לא פסלה התורה דמצי מכוין מ"מ רבנן גזרו אבל בגט לא שייך זאת וז"ב לדעתי בכוונת הר"ן:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (ה׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
