שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״ד (ג׳)

ובזה יש ליישב גם קושיא הפ"י בהא דפריך המביא גט ממדה"י ולא אמר שהקשה לוקמא באלם ולפמ"ש אתי שפיר ובלא"ה דבריו דחוקי' לומר דנתקיים בחותמיו יהיה קאי על השליח שיתקיים ע"י חתימתו דחותמיו משמע דקאי על העדים וזה לא מועיל לענין לשמה ודו"ק. והנה הקצה"ח חידש שם דאלם הוה פסול הגוף משום לא יגיד והוא אינו בר הגדה ואף דיכול להגיד מתוך הכתב כיון דהתורה פסלה בעדים מפי כתבם ורק בשטר כשר דלא שייך ביה מפי כתבם עכ"פ הגדה לא מקרי ובאמת שדבר חכמה אמר וזכורני שגם איש ריבו שארי בעל נתיבות משפט קלסו בזה אבל לפענ"ד א"א לאמרו דהרי הר"ן פ"ק דגיטין כתב דאלם יכול לכתוב עדותו מפי הכתב בפ"נ ע"ש ומשמע דלא הוה פסול הגוף ומהתימה שהוא בעצמו הביא דברי הר"ן האלו בסוף הס"ק ולא הרגיש ליישב וא"ל דגבי גט שאני דכל הפסולים כשרים ואפילו אשה וקרוב דזה אינו דכל דהחסרון הוא בשביל הגדה דכאיב לי' פומי' פשיטא דאין שם עד ע"ז ועיין בב"ש סי' קמ"ב ס"ק י"א וגם בסי' י"ז ס"ב מבואר דלענין להעיד שמת בעלה האמינו בנשתתק וע"כ דאינו פסול משום מחוסר הגדה. מיהו יש לדחות דגם שם כשם דכשר כל קרוב ואשה ה"ה דכשר באלם ועיין במהרש"א בגיטין דף ה' שהבאתי למעלה מבואר ג"כ דאלם אינו פסול רק משום מפיהם ולא מפי כתבם וכ"כ בסמ"ע סי' ל"ה ס"ק כ"ה והטעם נראה לפענ"ד דבממון ודאי די במפי כתבם מידי דהוה בידיעה שלא בראיה דמבואר בסי' צ"ח בחו"מ דמועיל בממון וכאן הרי אנו יודעין עפ"י כתבו שכן הוא האמת רק דפומיה כאיב ליה ועיין בתומים שכתב סברא זו גם בטוען בע"ד מזוייף ושם אין הדבר ברור כ"כ וכאן הדבר א"ש ולפי"ז בגיטין וקידושין דל"מ ידיעה בלי ראיה ועיין בב"ש סי' מ"ב וא"כ פסול באלם מפי כתבם ומיושב קושית התוס' ודו"ק. אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בבית מאיר סי' קמ"ב שהעיר קצת ממה שהקשיתי לעיל דהא בעי עדות על השליחות כל שלא אמר בפ"נ ונהניתי ועיין בתוס' גיטין דף ע"א ד"ה והא שכתבו דהגדה יכול להיות אף ע"י כתב ע"ש ומזה סתירה לדברי בעל קצה"ח דאלם פסול הגוף הוה לפי שאינו בלא יגיד אחר זמן רב מצאתי ברשב"ם ב"ב דף קכ"ח ע"ש ד"ה ונתחרש שכתב שם בהדיא דנתחרש אינו פסול הגוף רק משום מפיהם ולא מפי כתבם ע"ש ומבואר בהדיא דלא כמ"ש הקצה"ח ודו"ק. שוב מצאתי ברא"ש בב"ב דף קכ"ט שם שכתב בהדיא דאלם פסול מלא יגיד ואף דיכול להגיד מפי כתבם זה לא מקרי הגדה ע"ש הרי בהדיא כמ"ש הקצה"ח ודו"ק ודרך אגב אומר במ"ש רשב"ם שם דסומא פסול משום דאו ראה וכפי הנראה חשבו לפסול משום דבעינן ראיה ובאמת בערכין שם משמע דהוא פסול הגוף ועיין ברש"י נדה דף מ"ט ע"ב ד"ה לאתויי וברמב"ם פ"ט מעדות הי"ב שלא ידע הכ"מ מקורו ובמגיה הביא דברי הש"ס ערכין הנ"ל וכתב שרש"י כיון לדברי הש"ס ערכין הנ"ל ובאמת שאין הכרע שגם רשב"ם פירש כן והרי הוא לא כיון ע"כ לזה דהרי שם מוזכר גם אלם דפסול משום דלא יגיד והוא כתב דפסול משום מפי כתבם ע"ש ובגליון הרמב"ם כתבתי דברש"י ב"ק דף פ"ו ע"ב ד"ה בעדים מבואר דלכך סומא פסול לעדות משום דאם לא ראה שקיטע ידו של חבירו איך יעיד ובהגהות הגאון מוה' וואלף באסקוויץ שנדפס בש"ס ווין העיר מרש"י וכ"מ הנ"ל ולפענ"ד כוונת רש"י שם למ"ש התוס' שם דגז"ש דעיניך עיניך לא שייך רק לגבי דבר התלוי בראי' בלבד ולכך כתב דהא דסומא פסול להעיד לא משום דהוה פסול הגוף כמו אלם רק משום דאם לא יראה היאך יעיד וא"כ תלוי בראיה לכך גם בבושת דתלוי בראיה שייך הגז"ש עיניך עיניך ולא לדבר אחר ודו"ק היטב ועיין רש"י ב"ק דף ה' גבי תחת תחת ובתוס' שם ד"ה תחת הביאו הספרי דמפיק בושת מוקצותה את כפה ולא תחוס עיניך ויליף מעדים זוממין דכתיב לא תחוס עיניך וכתבו התוס' דאינו נראה שהיא גז"ש גמורה מדלא קאתיא נתינה תחת עיניך וכוונתם מדלא קאמר הש"ס עיניך בתוך הגז"ש וע"ז שאל אותי המופלג מוה' יוסף שורשטיין נ"י דהא בדף פ"ז גמרינן גז"ש דעיניך עיניך ולא קשה מידי דרק לענין מה דתלוי בראיה הוא דיליף עיניך עיניך וכמ"ש התוס' ולכך כתבו התוס' דע"כ לא כוונו בספרי לגז"ש גמורה דבאמת אינו גז"ש גמורה וכמ"ש התו' דף פ"ו שם ובש"ס לא הביא עיניך כלל ועיין בשיטה מקובצת שם ודו"ק. ולפענ"ד הי' נראה דבאמת אלם פסול משום מפיהם ולא מפי כתבם כמ"ש התוס' בגיטין דף ה' וכבר תמה הקצה"ח שם דכיון דמפי כתבם מהני בקיום דרבנן א"כ למה לא יכשר באלם וליכא למימר משום פסול הגוף הא בגט כל הפסולים כשרים לומר בפ"נ. ולפענ"ד היה נראה דבר חדש דהנה הא דפסול מפיהם ולא מפי כתבם נראה דזה דוקא אם עדים באים להגיד דבר חדש וכתיב ע"פ שנים עדים יקום דבר ודרשינן מפיהם ולא מפי כתבם אבל כשבאים לקיים חתימה שהם אינם מגידים דבר רק שמגידים ומקיימים שזה חתימתם זה אינו בגדר עפ"י שנים עדים יקום דבר דיהיה פסול משום מפיהם ולא מפי כתבם וז"ב בסברא ישרה. ויש להמתיק הדברים עפמ"ש בשו"ת הרמ"ע מפאנו בביאור ענין מפיהם ולא מפי כתבם וכתב דע"י כתב יוכל אדם לשנות הדברים וכמ"ש הסמ"ע בסי' י"ז דלכך אסור לטעון בכתב כמ"ש הריב"ש והארכתי בזה בתשובה אחרת בביאור כל השיטות בענין מפיהם ולא מפי כתבם ולפ"ז זהו כשמעיד על ענין אבל כשאינו רק מקיים החתימה א"כ אינו רק גילוי מלתא בעלמא וכשם שיכול לשנות בכתב כך יכול לשנות בע"פ דאין מי שיכחישו ובכה"ג לא אמרה תורה מפיהם ולא מפי כתבם וזה ברור. ובזה מיושב היטב קושית הש"ך דמ"ש אחר דיכול לקיים ע"י מפי כתבם ובנשתתק פסול ולפמ"ש אתי שפיר דיש חילוק בין אחר שמקיים חתימתו דאינו עדות בדבר חדש רק שמקיים החתימה אבל הוא עצמו אינו יכול לקיים החתימה כשנשתתק דהא הוא מעיד על גוף המנה שבשטר וזה ודאי דהוה עדות גמורה ופסול משום מפיהם ולא מפי כתבם ולכך כשמקיים אחר החתימה של האלם שוב כשר דהאחר אינו רק מקיים החתימה ומיושב קושיא הראשונה של הש"ך דלכך בשטר כשר והיינו דהאחר יקיים החתימה ולפי זה יש לומר דלכך בגט פסול באלם משום דהשליח שאומר בפ"נ הוא ג"כ עד על גוף השליחות וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דגיטין שם וא"כ כל שהוא אלם א"י להעיד על גוף הגט א"כ אף שאינו רק מקיים החתימה של העדים מכל מקום אין לך דבר חדש מזה שמעיד על גוף הגט והשליחות וזה פסול משום מפיהם ולא מפי כתבם ודו"ק היטב. ובזה נראה לפענ"ד דבר חדש במ"ש התוס' בקידושין דף מ"ג דעד הצריך שבועה אינו עד דהוא משום דבעינן עפ"י שני עדים יקום דבר וכ"כ הרמב"ן בחידושיו לב"ב דף ל"א דעד הצריך מיגו אינו נאמן דבעינן עפ"י שנים עדים ולא שיהיה צריך מיגו זה דוקא כשמעידים על דבר בעי שיהיו נאמנים בדיבורם לבד לא במגו ושבועה אבל המקיימים דבר יוכלו להיות נאמנים עפ"י מגו וגם במקום שצריך שבועה דהם אינם בגדר עפ"י שנים עדים יקום דבר: