שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״ד

אשר שאלת על מ"ש הרמב"ם פ"ז מהלכות גירושין הלכה י"ח נתנו לה ולא הספיק לומר בפ"נכ ובפ"נח עד שנשתתק הרי זה יתקיים בחותמיו ושאלת דהרי בגיטין דף ה' פריך ע"ז אילימא בחרש וכו' אר"י הבמ"ע בפקח שנתחרש וכו' וכתב המהרש"א דמש"ה מייתי הך דר"י דאם היה מתוקמא באילם הי' ניחא דהיה כשר להעיד מפי הכתב דנכתב לשמה דהוא בן דעת ורק קיום לא כשר מפי הכתב דבעי עדות גמור משא"כ בנתחרש אינו כשר מפי הכתב ע"ש ודפח"ח. ולפ"ז הרמב"ם דכתב ונשתתק דהיינו אלם וא"כ מה הקשה הש"ס על רבה מזה דבאלם אין מקום לקושית הש"ס דהרי יכול להגיד מפי הכתב. והשבתי לו בתכ"ד מבלי עיון בספר דיותר הית לו להקשות דהרמב"ם לשיטתו דהשוה דין אלם ונשתתק לגמרי דמקחן מקח בין במטלטלי ובין במקרקע והוא שיבדוק וכו' או שיכתוב בכת"י כמ"ש בפכ"ט ממכירה ומשמע דבכת"י א"צ בדיקה כמ"ש הכ"מ בפ"ב מגירושין הי"ז בסופו והמלמ"ל שם תמה על הכ"מ ששכח דברי עצמו בפרק כ"ט ממכירה ע"ש ולא זכר סוף דברי הכ"מ שהרגיש בזה וכמ"ש שם בגליון ע"ש ולפ"ז כיון דכשר בכת"י בלי בדיקה שפיר יכול להגיד מפי כתבם כמ"ש המהרש"א ורק הקיום צריך מפי עדים ועיין בטור חו"מ סי' רל"ה שחלק על רבינו אבל רבינו לשיטתי' ולפ"ז יקשה על רבינו דלמה שינה לשון הש"ס וע"ז יקשה טפי והא בש"ס מוקי לה בפקח ונתחרש ובנתחרש דעת רבינו דאינו כשר בלי בדיקה וגם בזה מתיישבין בדבר וא"כ אינו נאמן לומר בפ"נ מפי כתבם ושפיר מקשה בש"ס אבל לרבינו דשינה הלשון א"כ לדבריו אין מקום לקושית הש"ס. אך באמת הדבר נכון דהרי עוד יקשה על רבינו דלמה לא הביא אקומתת הש"ס דמיירי לאחר שלמדו דאף דרבינו פוסק כרבא אבל עכ"פ המשנה צריך להיות נכון גם לרבה וע"כ השכיל רבינו לכתוב בנשתתק דאז באמת יכול להגיד מפי כתבו וכמ"ש ורק הקיום צריך להיות בשני עדים אבל בש"ס דמוקי ר"י בנתחרש שפיר הקשו. עכ"פ יהיה איך שיהי' דברי רבינו מדוקדקים שכתב נשתתק ובש"ס אמרו נתחרש וה"ה הרגיש בזה וישבו בנקל דכאן מפני העדר הדיבור כתב כן ולפמ"ש הדבר מדוקדק דבנשתתק כשר להגיד מפי הכתב. שוב ראיתי בכ"מ שכתב דאלם פסול להגיד מפי כתבו ועיין לח"מ שתמה בזה ובאמת שהוא תמוה דלשיטת רבינו כשר באלם ונשתתק להגיד מפי הכתב רק הקיום צריך שיהיה בעדים כמ"ש המהרש"א וז"ב לדעתי ועיין ש"ך חו"מ סי' מ"ו ס"ק צ"ג שהאריך לענין אלם אם כשר מפי כתבם והקשה על המחבר שכתב כלשון הטור והטור לשיטתי' דלא ממעטינן אלא אלם שאינו ראוי להעיד אבל לדידן דפסול מפי כתבם ורק בשטר שאני וא"כ גם בנשתתק לתכשר ע"ש. ולפמ"ש י"ל בלא"ה דהטור לשיטתי' בסי' רל"ה בחו"מ דמשוה נשתתק לחרש אבל לשיטת הרמב"ם דנשתתק יש לו דין אלם אפשר דכשר וצ"ע. אך בגוף הדבר עדיין תמוה דא"כ אכתי יקשה מאי פריך לרבה לשני דבאמת מיירי בנשתתק ולא בנתחרש וכדכתב לה רבינו ובכה"ג יכול לומר מתוך הכתב ועיין בחידושי פני יהושע שם. אך העיקר נראה דל"ק דשם רב יוסף הוא דמוקי לה בנתחרש ורב יוסף לשיטתי' בגיטין דף ע"א דמדמה נשתתק לנתחרש ולחרש מעיקרו דפריך על ר"נ א"ר שם מאי קמ"ל תנינא ור"ז הוא דחידש לו אלם קאמרת וכו' ועיין בתוס' שם וא"כ לדידיה נשתתק הוה נתחרש ופסול מתוך הכתב ושפיר פריך לרבה לפי סברת רב יוסף דמוקי לה בנתחרש והיינו משום דלידידי' שוה נשתתק לנתחרש א"כ קשה לרבה: