שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״ג

ע"ד אשר שאלת בהא דאמרו במנחות דף נ"ז דר"ע ס"ל דאשר תקריבו לרבות מנחת נסכים לחימוץ והיינו משום דמגבלה במים והוה מי פירות עם מים והרי ר"ע ס"ל בפסחים דף ל"ו דמי פירות עם מים ג"כ מותר דהרי קאמר דלשתי להם עם יין וחלב ולא אמרו לי דבר ודעת הרי"ף דהי' אף במים ועיין ברא"ש שם. הנה יפה שאלת ויפה הערת ותיתי לי דגם לי היה קשה הדבר וחפשתי ומצאתי בשו"ת מוהראנ"ח ח"ב הנקרא בשם מים עמוקים שעמד בזה בסי' ע"ד שם. ולפענ"ד נראה דר"י דס"ל דר"ע ס"ל מנחת נסכים לחימוץ באמת יפרש דר"ע לש ביין וחלב לבד וקמ"ל דלא אכפת לן משום מצה עשירה וע"כ לא כתבו הרי"ף והרא"ש וגם התוס' שם דף ל"ה לפרש דברי ר"ע רק אליבא דס"ל במנחות שם דאס"ד דריה"ג ס"ל לרבות מנחת נסכים לחימוץ ולדידיה שפיר מצי ר"ע לסבור אף מ"פ עם מים. ובזה מיושב היטב דברי רבינו בפי"ב ממעה"ק הלכה י"ט שכתב דהמחמץ מנחת נסכים אין בה מלקות שאם גבלה במים הרי נפסלה קודם שתתחמץ ואם גבלה ביין של נסכים מי פירות הן ואין מחמיצין ותמה הכ"מ דהרי בש"ס אמרינן לרבות מנחת נסכים לחימוץ וכתב דריה"ג ס"ל כן דלא כר"ע ודבריו תמוהין דלפי המסקנא מפכינן דר"ע ס"ל כן וכבר תמה בזה הבה"ז והנוב"י מהד"ק סי' כ"ב. ולפמ"ש אתי שפיר דרבינו לשיטתו דפסק בפ"ה מהלכות חמץ כשיטת הרי"ף ודעימיה דר"ע לש עם יין ומים ואפ"ה מותר וא"כ א"א לומר דר"ע ס"ל דמי פירות עם מים מחמיצין וע"כ דריה"ג ס"ל כן. אמנם עדיין קשה דהש"ס לא מסיק כן וגם גוף הדבר אטו רבינו לא מודה דמי פירות עם מים מחמיצין רק דס"ל דיכול לשמרה יפה שלא תחמיץ וכמו שהיא דעת הרי"ף וא"כ ממילא גם לר"ע ל"ק דשפיר משכחת לה מנחת נסכים לחימוץ כשלא שמרה יפה וכמ"ש המהראנ"ח שם באורך. אמנם בגוף קושית הכ"מ נראה לי דבר חדש דהנה בהא דפריך במנחות מי פירות הן ואין מחמיצין ומשני אומר היה ר"ל דריה"ג ס"ל דמגבלה במים והקשו בתוס' לשיטת רש"י דס"ל דמי פירות בלבד הוה נוקשה א"כ ל"ל דמגבלה במים וכתב המוהראנ"ח שם כיון דמי פירות לבד הם רק נוקשה ניהו דפסול למצות כדיליף בדף נ"ג שם דאינו מצה לעיכובא אבל לענין חמץ דכאן כתיב לא תאפה חמץ וזה אינו חמץ ולכך בעינן דמגבלה במים והוה חמץ ע"ש. וכפי הנראה גם התוס' בדף נ"ד כוונו לזה אלא שלא ביארו היטב וגם הוא רמז לזה ולפ"ז קשה לי טובא דאכתי איך לקי בכל מנחות הא קודם שנעשה חמץ גמור הי' מקודם שיאור וסידוק וכדומה דהוי נוקשה והוה מנחה פסולה והמחמץ מנחה פסולה אינו לוקה כמ"ש רבינו שם הלכה י"ח ואף דקי"ל דהמחמץ אחר מחמץ לוקה כמ"ש שם הלכה ט"ו היינו משום דלא נפסלה בדבר אחר וכמו דאמרו בירושלמי פ"ה דפסחים והובא במ"ל פ"א מק"פ הלכה ה' לחלק בין פסולה מחמת חימוץ דגם מחמץ אחר חייב אבל כשפסולה מחמת דבר אחר אינו לוקה. ולפ"ז כאן דכ"ז שהוא שיאור או סידוק דהוה נוקשה אינו פסול מחמת חמץ דאף לענין חמץ נוקשה אינו רק מדרבנן לשיטת כמה פוסקים ולמנחות אינו פסול רק דבעינן מצה לעיכובא אבל כיון שלא נקרא חמץ הרי הוה כנפסלה מחמת דבר אחר ואיך ילקה אח"כ משום מחמץ והיא קושיא גדולה וצריך לומר דכיון דבאמת דחימוץ בא ע"י השיאור והסידוק הלז אלא שכ"ז שלא נגמר הוה נוקשה לא נקרא פעולה חלוקה והוה גם מחמץ גמור וחייב משום מחמץ וא"ל כיון דהמי פירות עם מים ממהר להחמיץ א"כ לא בא ע"י מים לבד רק ע"י המי פירות ולא הוה פעולה אחת דזה אינו דבשאר מנחות דהוה מי פירות מועטים והרוב היה ע"י מים וכמ"ש התוס' במנחות דף נ"ו א"כ מי פירות מעט לא גרם החימוץ כלל ועיין מג"א סי' תמ"ב ועיקר בא ע"י המים וא"כ הוה מעשה אחת כל שנגמר החימוץ אח"כ וז"ב. אך לפ"ז יקשה בהא דמרבה מנחת נסכים לחימוץ והא שם הוה מי פירות מרובים דמש"ה ק"ל ממנחת נסכים כמ"ש תוס' ורש"י שם וא"כ שם ע"י המי פירות עם מים ממהר להחמיץ וכ"ז שלא נגמר החימוץ הו"ל נוקשה בלבד וא"כ אינו פסול רק משום דלא הוה מצה ואח"כ כשיגמר החימוץ כשנשתהה ע"י המים אז הו"ל מחמץ מנחה פסולה וצריך לומר דבאמת לא אתרבי מלקות רק לאיסור בלבד ומעתה נכונים דברי רבינו שכתב דאינו לוקה שאם גבלה כמים הרי נפסלה קודם שתתחמץ והוא הדבר אשר דברתי שהרי נעשה מקודם נוקשה כ"ז שלא נגמר החימוץ ואנן חמץ בעינן לענין לא תאפה חמץ והו"ל מחמץ מנחה פסולה וז"ב ומדוקדק דברי רבינו היטב שלפי פירוש הפשוט היה לו לרבינו לומר בקיצור דבמים פסול לגבל ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק כי הוא חריף. ומן האמור יצא לנו מזה דאף אם נימא דמי פירות עם מים אינו רק נוקשה היינו בתחלת חימוצו שממהר להחמיץ אבל אח"כ נעשה חמץ גמור: