שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״ב (ח׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ובזה יש ליישב גם מ"ש מהר"י אלפנדרי דאזלינן בתר רוב ותמה הפ"מ דהו"ל קבוע ולפמ"ש א"ש ודו"ק. ובזה נלפענ"ד הא דכתבו התוס' בשבת שם ובנזיר שם דשדה שנחרש טהור מדאורייתא ולא חיישינן לעצם כשעורה הואיל ואינו רק מדרבנן והיינו אף ברה"י ולכאורה הא הוה ספק טומאה ברה"י דטמא ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל דלא יכול להיות ודאי טמא אינו טמא אף ברה"י וכמ"ש התוס' בנזיר ר"פ שני נזירים ולפ"ז באמת שדה שנחרש בה קבר באמת לא הוה ספק טומאה ברה"י דהא הרוב באמת טהור ואי אפשר לדון עליו טומאה ודאית דבשלמא כשהספק היא בקביעות אף דהוה כמחצה על מחצה עכ"פ אנו יכולים לדון דאותו המקום טמא ודאי דהרי הוה כמחצה על מחצה והו"ל ספק טומאה ברה"י דעשה הכתוב כודאי אבל כל שיש רוב הרי הרוב מכחיש דאי אפשר להיות ודאי טמא וכבר הארכתי בזה בחידושי לטוש"ע יו"ד סי' שע"ד דלכך דעת הרשב"א דאזלינן בתר רובא ברה"י בטומאה וכן קי"ל שם משום דהרוב מעיד שעכ"פ אינו ודאי טומאה. ולפ"ז עיקר מה דהוה רה"י ע"י דחיישינן שמא נדוש לעצם כשעורה ונתפזר ע"פ השדה. ולפ"ז מדאורייתא דל"ש בית הפרס ולא ירדה תורה לחוש שמא נתפזר א"כ שוב הוה רוב נגד הספק טומאה ולכך טהור אף ברה"י. ובזה מיושב היטב מה שהקשה הפ"מ על דברת התוס' בכתובות דף כ"ח שכתבו דבית הפרס הוה ספק טומאה ברה"ר ולהכי אינו טמא רק מדרבנן והקשה דאף אי הוה ברה"י טהור בבית הפרס ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם ברה"י טהור ונעשה כספק טומאה ברה"ר כיון דמה"ת לא חיישינן לעצם כשעורה הו"ל ספק טומאה ברה"ר דאי אפשר להיות כודאי מה"ת. ובזה נראה לפענ"ד שצדקו דברי הרב מוהר"י אלפנדרי שכתב דלא שייך בית הפרס בח"ל כמ"ש הרמב"ם פ"ג מטומאת מת ותמה הכ"מ דזה דוקא בשדה שנחרש אבל שדה שאבד בה קבר דטמא מדאורייתא ברה"י גם בח"ל גזרו וכן גזרו גם גבי נכרי ולפמ"ש אתי שפיר דכל דל"ש בית הפרס ולא חיישינן שמא נתפזר ע"פ כל השדה א"כ שוב לא שייך ספק טומאה ברה"י דא"א לעשותו כודאי דהרי הרוב מכחישו ושוב לא הוה רק ספק וכל שיש רוב טהור וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא ענין נפלא ועמוק ת"ל ובזה מיושב ראיית התוס' שהביאו דשדה שאבד בה קבר טמא מדאורייתא ממ"ק דף ה' וכוונתם למה דמחלק שם בין שדה שאבד בו קבר דחייב לציין מדאורייתא ובין שדה שנחרש בה קבר דאינו טמא רק מדרבנן וכמ"ש הפ"מ בכוונת התוס'. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת חייב לציין דניהו דלא הוה ודאי טומאה ברה"י אבל עכ"פ ספק טומאה הוה וטמא מספק וא"כ לכך חייב לציין כדי שלא לכנס שם ואף רוב כל דאיכא לברורי מבררינן משא"כ בנחרש בה קבר אינו רק דרבנן ואינו חייב לציין מה"ת והציון הוא מן התורה כדמשמע במ"ק שם כמ"ש התוס' שם ד"ה הא ודוק. והנה מה שהאריכו שם לענין קברי עכו"ם אם מטמאים במגע ובמשא כשיטת כל הפוסקים וכפשטא דש"ס יבמות דף ס"א וכשיטת היראים. הנה באמת מ"ש הפ"מ דס"ל ליראים דזה דוקא רבינא ס"ל כן אבל סתמא דש"ס ס"ל דאינו מטמא גם במגע ומשא זה דחוק. אבל העיקר בזה כמ"ש המלמ"ל פ"ג מאבל דזה דוקא לענין מקדש וקדשיו הוא דמטמא במגע ומשא אבל הכהן אינו מוזהר על טומאה ע"ש. ולפענ"ד ראיה לזה דהנה בע"ז דף ל"ט אמרו שפר נונא שרי קדש נונא אסור וסימנך קדש לד' איכא דאמרי קבר נונא אסור וסימנך קברי נכרים וכתבו התוס' שר"ח גרס אפכא שפר נונא אסור קדש נונא שרי ואיכא דאמרי קבר נונא שרי וסימנך קברי כותים דאינם מטמאים באהל ובשו"ת פ"מ שם כתב דגרסת ר"ח עיקר דא"כ למה תפס קברי כותים דוקא ולא סתם קבר וע"כ דלהיתירא נקט. ואני אומר דאכתי מי ניחא דמנ"ל זאת להיתירא דלמא לאיסור כמו שמטמא במגע והסימן צריך להיות ברור ולא מדיוקא וע"כ כשיטת היראים דקברי נכרים אף במגע ומשא אינו מטמא. וזה לדעתי הסימן של קדש לד' דהיינו דנתנו על שניהם הסימנים דשפר נונא אסור דכתיב קודש לה' וגם קברי נכרים מותרים ולא מטמא במגע ובמשא רק לטומאת מקדש וקדשיו והיינו קדש לד'. אבל באמת גוף קושייתו ל"ק דלא הו"מ לומר סתם קבר דאז הי' קבר צדיקים בכלל והרי קברי צדיקים אינם מטמאים ולכך נקט קברי נכרים דהם ודאי מטמאים ולגירסא אחריתא דגריס קדש ישראל ימתק יותר דדוקא ישראל שייך לומר דצדיקים אינם מטמאים לא בקבר נכרי ודוק. והנה במ"ש למעלה לישב שיטת רש"י דשדה שנחרש בה קבר אינו ספק טומאה ברה"י וכמ"ש העירני תלמודי ני' דאין מקום כאן לומר דאזלינן בתר רוב שדה כיון דעכ"פ אתחזיק כאן טומאה באותה שדה והוה כמו אקבע איסורא ועוד עדיף יותר דאיזה מקום תציין שהוא מהרוב ואיזה חלק הוא מהמיעוט ול"ד להך דהרשב"א דשם יש מקום לומר דזה המת הוא עכו"ם שאינו מטמא כלל דרוב המתים הם מאנשי העיר שהם רובם גוים וכן בהך דט' צפרדעים דלא אתחזיק כלל טומאה דיש לומר דברוב נגע והם צפרדעים אבל כאן הא אתחזק כאן טומאה וא"כ אטו ע"י הרוב נסתלק כאן הטומאה והרי מכל מקום הטומאה יש כאן וכ"כ המהרש"א דכאן לא שייך רובא דאיתחזיק טומאה ע"ש שכתב דלכך לא הקשו התוס' מרוקין וכלים ע"ש אלמא דלא שייך כאן רוב. אמנם אחר העיון נראה דניהו דלא הוה כאן רוב אבל עכ"פ אי אפשר לומר דכל השדה היא טמא דזה אי אפשר דהא זה נודע דלא היה כאן רק קבר אחד במקום אחד מהשדה וא"כ עכ"פ ספק טומאה ברה"י לא הוה דס"ס ברה"י הוא כל שיש לומר דהוה כודאי משא"כ כאן דאינו רק ספק והוה כלא אתחזיק היתר ולא איסור דהוה ספק ואסור מספק וה"ה כאן אינו רק טמא מספק וא"כ מיושב כל הקושיות דלא שייך כאן חילוק רשויות דבין ברה"י ובין ברה"ר אינו רק ספק טומאה דטמא מספק ודו"ק. ובזה א"ש מה דכתב הרמב"ם פ"ח מט"מ ה"א שדה שאבד בה קבר עפרה מטמא במגע ובמשא כבית הפרס שמא נדוש והוא תימה דלמה לי' שיהיה כבה"פ ומשום שמא נדוש והא שדה שאבד בה קבר הו"ל ספק טומאה ברה"י וא"ל דמיירי ברה"ר דא"כ ראוי להיות דטהור ובאמת הר"ש כתב דבית הפרס טמא אף ברה"ר וכ"כ התוס' בכתובות דף כ"ח אבל אכתי קשה על הרמב"ם דא"כ היה לו לבאר וגם קשה דא"כ למה מטמא באהל. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בשדה יש רוב רק דכל שהוא בשדה עצמה הרי אקבע איסורא והו"ל עכ"פ ספק טומאה ולא שייך חילוק בין רה"י לרה"ר אבל לענין עפרה אי נלקח ממנה א"כ מהראוי לומר דעפר הלז הנפרש ממנה הוא מן הרוב ולכך חידש הרמב"ם דמכל מקום יש לחוש שמא הוא מעורב בעצם כשעורה והו"ל בית הפרס וז"ב מאד לדעתי ודו"ק היטב כי הוא דבר חדש:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.