שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן כ״ד (ט׳)

והנה בש"ק פ' יתרו תרכ"ו הגיעני מכתב מהאברך החריף ושנון מוה' שמשון בהרב המנוח מוה' משה ברב"ש ז"ל מזילישטשיק. והוא כתב ליישב קושית התוס' בב"ב דף מ"ה ובשבועות דף מ"ז בהא דאמרו הנותן טליתו לאומן אומן אומר שתים קצצת לי והוא אומר לא קצצתי לך אלא אחת כ"ז שטלית ביד האומן על בה"ב להביא ראיה נתנה לו בזמנו נשבע ונוטל עבר זמנו המוציא מחבירו עליו הראיה והקשו בתוס' ד"ה לא כיון דמוקמינן לה כר' יהודה דבעי הודאה במקצת א"כ ע"כ מיירי שלא טען שפרע לו דא"כ הי' כופר הכל וע"כ שמודה שלא פרע לו עדיין גם האחת א"כ קשה אמאי עבר זמנו המע"ה דהטעם הוא משום חזקה דאין השוכר משהה שכרו והבעה"ב לא יעבור על בל תלין והרי חזינן דעבר על בל תלין וזה השהה שכרו ע"ש וע"ז חידש מעלתו דמיירי דיש עד המסייע להאומן ובעה"ב טוען קצצתי לך אחת ופרעו ומ"מ הבעה"ב חייב שבועה משום דעד אחד הכחישו ולא הוה תקנתא לתקנתא דהא חייב שבועה מחמת ע"א ושדי' על האומן דלר"י קציצה ג"כ לא דכיר וא"ל דא"כ למה יצטרך האומן לשבע הא הו"ל עד המסייע דזה אינו דכבר נודע מ"ש הש"ך בסי' פ"ז ס"ק ל"ה ובסי' צ"ב דע"א א"י לעשות שתי פעולות וא"כ גם כאן שמחייב לבעה"ב שבועה ולפטור האומן משבועה זה לא יוכל לעשות ולכך צריך האומן לשבע. ובזה יישב קושית הש"ך סי' פ"ט ס"ק יו"ד על הרמב"ם דפסק דהאומן נשבע ונוטל והרי בש"ס מבואר דהאומן נוטל בלא שבועה וע"ז אמר דשם דמיירי ביש ע"א א"כ בלאו העד כל שהוא ביד האומן הוא מוחזק וצריך לשבע בנק"ח כדין משכון וטוען על המשכון וא"כ שוב ע"א המסייעו פוטר אבל הרמב"ם דמיירי בלי ע"א א"כ שפיר נשבע כדין כל טוען על החפץ. והנה לכאורה היטב אשר דבר ודבר השכל אמר. אמנם לכאורה יקשה דאי מיירי בע"א המסייע א"כ יקשה אמאי בעבר זמנו המע"ה והא יש לו ע"א המסייעו ויצטרך הבעה"ב לשבע להכחיש העד. ולכאורה רציתי לחתור היבשה וליישב דבריו כיון דיש חזקה המסייע דאין השכיר משהה שכרו והרי ע"א אינו נאמן נגד חזקה ולכך אינו מועיל העד המסייע מיהו אכתי קשה הא כבר נודע מ"ש הר"ן בקידושין גבי קדשתי את בתי דעד אחד ניהו דאינו נאמן נגד הרוב אבל לברר המיעוט מתוך הרוב נאמן וא"כ גם כאן ניהו דחזקה דאין השכיר משהה שכרו אבל זה לא הוה רק חזקה מכח רובא דרוב אנשים אינם משהים שכרם אבל אטו לא יוכל להיות שמשהה אחד שכרו וא"כ יוכל להיות דזה השהה שכרו וא"כ אין הע"א נגד הרוב וגם העד אינו מעיד נגד החזקה רק שעי"ז שאמר שקצץ לו שתים והוא לא פרע רק אחת חזינן שזה השהה. אבל העד אינו מעיד נגד הרוב ושפיר היה מהראוי להאמין להעד ושיצטרך לשבע נגדו. אמנם אכתי יש ליישב דבריו כיון דהבעה"ב אינו עובר על בל תלין א"כ אינו נאמן העד לעשותו לזה רשע שעבר על בל תלין ולכך אינו נאמן. אמנם אכתי קשה אמאי כשהטלית ביד האומן על הבעה"ב להביא ראיה והרי ראיה משמע שני עדים כדאמרו בכל מקום דכל דצריך להביא ראיה היינו שני עדים והרי לא צריך רק להביא ע"א המכחיש לעד האומן ואז שוב הוה חד לגבי חד ושוב אין להאמין עד המסייע וצריך לשבע כדין טוען על המשכון וגם בסיפא בעבר זמנו אמאי אמרו המע"ה ומשמע דצריך שני עדים כלשון ראי' דהוא בכל מקום שני עדים ועיין ב"מ דף ז' ע"א דפירש"י ראיה עדים והרי כל שיהי' לו עוד אחד שוב הרי שני עדים המסייעים לו ויוציא מבעה"ב וע"כ דלא מיירי כשיש ע"א. וגם גוף דבריו שחדש דכל שיהיה לאומן עד המסייע יהיה נפטר צ"ע דכל הטעם דעד המסייע פוטר הוא מכח ק"ו דאם האמינה תורה לע"א לחייב שבועה מכ"ש שיוכל לפטור ולפ"ז זה שפיר בכל מקום דאינו פוטר רק משבועה אבל שיפטור משבועה ויטול עי"ז זה לא שמענו וע"א אינו בא לממון וז"ב ופשוט: