והנה בשנת תבר"ך כ"א שבט הגיעני מכתב מהרב החריף מוה' יחיאל מיכל היילפרין נ"י מפאמארין אודות תקנה שהי' שם שלא יקנו שמרים מהאדון עד שישכרו מהקהל שיהי' להם לצורך ציבור וכעת זה שנתיים אשר קדם אחד ופרץ התקנה וכעת מת ובנו עודו מחזיק בזה ואינו רוצה להחזיר להקהל והנה האריך בענין התקנה של ציבור אם חל והשבתי כאשר כתוב כאן דאף לדבר הרשות חל התקנה ומכ"ש לדבר מצוה אך כתבתי שיש מקום עיון שהרי נסתפקו במ"ק ובגיטין ובבכורות אי קנסו בנו אחרי' וגם כאן שייך זאת כיון שכבר עבר אבי' ע"ז. אך נראה דלפמ"ש הנוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' כ' דכל שחל התקנה על גוף החפץ גם לבנו קנסו א"כ ה"ה בתקנת הציבור דהוא חרם ואיסור חפצא דחל גם על בנים. ובלא"ה נראה לפענ"ד דשאני כל הנך דאיסור דעבד עבד אבל כאן האיסור עודנו חל דהתקנה היה על דורות ושייך גם על הבן אותו תקנה וז"ב. ובזה יש ליישב גם מחמץ דכל שעבר הפסח על החמץ חל האיסור לעולם ודו"ק:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קס״ב (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
