שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן קס״ב (ז׳)

והנה בשנת תבר"ך כ"א שבט הגיעני מכתב מהרב החריף מוה' יחיאל מיכל היילפרין נ"י מפאמארין אודות תקנה שהי' שם שלא יקנו שמרים מהאדון עד שישכרו מהקהל שיהי' להם לצורך ציבור וכעת זה שנתיים אשר קדם אחד ופרץ התקנה וכעת מת ובנו עודו מחזיק בזה ואינו רוצה להחזיר להקהל והנה האריך בענין התקנה של ציבור אם חל והשבתי כאשר כתוב כאן דאף לדבר הרשות חל התקנה ומכ"ש לדבר מצוה אך כתבתי שיש מקום עיון שהרי נסתפקו במ"ק ובגיטין ובבכורות אי קנסו בנו אחרי' וגם כאן שייך זאת כיון שכבר עבר אבי' ע"ז. אך נראה דלפמ"ש הנוב"י מהד"ק חלק או"ח סי' כ' דכל שחל התקנה על גוף החפץ גם לבנו קנסו א"כ ה"ה בתקנת הציבור דהוא חרם ואיסור חפצא דחל גם על בנים. ובלא"ה נראה לפענ"ד דשאני כל הנך דאיסור דעבד עבד אבל כאן האיסור עודנו חל דהתקנה היה על דורות ושייך גם על הבן אותו תקנה וז"ב. ובזה יש ליישב גם מחמץ דכל שעבר הפסח על החמץ חל האיסור לעולם ודו"ק: