והנה כבר ביארתי זאת בתשובה אחרת ומבואר בטוש"ע סי' שע"ד בשם הרשב"א והוא ש"ס ערוך במס' נדה דף ח"י דרוב מועיל גבי תשע צפרדעים ע"ש. אחר זמן רב שכתבתי זאת מצאתי תשובה ארוכה בשו"ת פ"מ ח"ב סי' נ"ד וסי' קנ"ב תשובת הרב מהר"י אלפנדרי ותשובת הפ"מ כנגדו ות"ל שאני הרגשתי הרבה דברים שמפלפלים שם. אמנם ראיתי שם שמפלפלים אם שדה שאבד בה קבר דאף ברה"י אינו רק מדרבנן והביאו דברי רש"י ותוס' בשבת דף ט"ו גבי ספק בית הפרס והבין הרב מהר"י אלפנדרי שרש"י ס"ל דגם בשדה שנאבד בה קבר אף ברה"י טהור מדאורייתא והפ"מ השיג ע"ז דמנ"ל ליחס לרש"י זאת. הנה בגוף הדין צדקו דברי הפ"מ דבאמת שדה שנאבד בה קבר בודאי טמא ברה"י ועיין פסחים דף יו"ד דמדמה חמץ לשדה שנאבד בה קבר ולשיטת הרבה מהפוסקים מיירי אף בלא ביטל ועיין בכורות דף כ"ה ועיין פסחים דף צ"ב דרש"י בעצמו כ' בית הפרס היינו בנחרש בה קבר ולא פירש בנאבד בה קבר דזה טמא מדאורייתא. והנה בשבת דפירש"י היינו תרומה שנכנסה בבית הפרס דהוא שדה שנאבד בה קבר לפענ"ד היה נראה דמיירי שנכנס בה תרומה ע"י שנגררת מעצמה או ע"י חש"ו ובע"ח דהוה דבר שאין בו דעת לשאול ואף ברה"י טהור וז"ש שנכנסה תרומה בבית הפרס והיינו לא שבא ע"י אדם שיהיה מקרי ספק טומאה הבאה ע"י אדם דנשאלין עליו וכמ"ש בנדה דף ה' אבל לא שיסבור רש"י דשדה שאבד בה קבר אינה טמאה רק מדרבנן דהא ספק טומאה ברה"י טמא וכמו שהאריך בזה הפ"מ שם להשיב על הרב מהר"י אלפנדרי וכל דבריו נכונים. ולכאורה היה נראה דבר חדש דלפמ"ש התוס' בר"פ שני נזירים דהיכא דודאי אחד מהם טהור אי אפשר לומר ספק טומאה ברה"י דטמא דא"א לעשות כודאי דהא איכא ודאי טהרה ג"כ ואחד מהם טהור בודאי ע"ש ולפ"ז שדה שאבד בה קבר אם אנו דנין שמא נגע במקום הקבר באמת הוה ספק טומאה ברה"י דטמא אבל אם אנו דנין על כל השדה א"כ כשם שאקבע בו קבר בודאי כמו כן נודע בודאי שלא נטמא כל השדה ויש בהשדה מקום טהור בודאי ואדרבא רוב השדה טהור והרי ברוב אף ברה"י תלינן לטהר כמבואר בשו"ת הרשב"א ואף דאקבע איסורא וכל קבוע כמחצה על מחצה אבל עכ"פ ודאי אי אפשר לחשבו דהא באמת הרוב של השדה טהור. (והרי ברוב אף ברה"י תלינן לטהר) וא"כ שוב לא שייך ספק טומאה ברה"י וכיון דאינו רק ספק שפיר קאמרו חכמים דתולין דלא שייך ספק טומאה ברה"י בזה וע"כ דחיישינן שמא נדוש הקבר בתוכה ויש בו עצם כשעורה וזה אינו טמא מדאורייתא והוה כמו שדה שנחרש בה קבר דל"ש בי' רוב דחיישינן שמא נתפזר ע"פ כל השדה. ומיושב היטב דברי רש"י בשבת הנ"ל. ובזה נראה לפענ"ד ליישב גם דברי רש"י בנזיר דף נ"ז דפירש דבית הפרס היינו שדה שנאבד בה קבר ונחרש והתוס' שם כתבו דדוקא נחרש אבל לא באבד קבר. ולפמ"ש כוונת רש"י דבזה לא שייך ספק טומאה ברה"י דכיון דהרוב הוא טהור ואתה ע"כ חושש שמא נתפזר ע"פ כל השדה ולא נודע מקום טהור בבירור וא"כ זה אינו רק בית הפרס דרבנן וז"ב. ובזה מיושב מה שהקשיתי למעלה דהך שדה שאבד בה קבר היאך מיירי אם ברה"י ספיקו טמא ואי ברה"ר ספיקו טהור. ולפמ"ש אתי שפיר דמיירי ברה"י רק דבשדה שאבד בה קבר לא שייך ספק טומאה ברה"י אם לא משום חשש בית הפרס וכבר כתבו התוס' בכתובות דף כ"ח דבית הפרס אף ברה"ר טמא משום דהשדה תמיד בספק וא"כ אין נ"מ בין רה"ר לרה"י וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד סברת המחלוקת דרבי ורשב"ג בשדה שנאבד בה קבר ונמצא דרבי ס"ל דהיינו הך שנאבד היינו הך שנמצא והיינו דבאמת מהראוי ליזול בתר רוב דאינו טמא רק דהו"ל קבוע ולפ"ז כל שנמצא עכ"פ הקביעות נתברר דכל ענין קבוע הוא שאנו חוששין למיעוט כמו להרוב ונעשה כמחצה על מחצה ולפ"ז כל שנמצא קבר מהכ"ת לחוש לקבוע שאינו ניכר ולא לתלות דזהו הוא הקביעות שנאבד מקודם וא"ל דחיישינן שמא נתפזר ע"פ כולו ואף ברה"ר טמא דזה אינו דכל הטעם הוא משום דכל השדה בספק טומאה ולא יוכר הטומאה ולפ"ז כל שנמצא הקבר ויכול לתלות בזה פשיטא דלא חיישינן בזה ורשב"ג מטמא גם בזה וז"ב. עכ"פ זה ודאי בשדה שאבד בה קבר ל"ש דעשה ספק כודאי ואינו רק ספק טומאה ורק משום חשש בית הפרס שמא נחרש ע"פ כל השדה ואין דינו רק כבית הפרס והנה האיר ה' עיני ומצאתי ברמב"ם פ"ח מטומאת מת ה"א שכתב שדה שאבד קבר בתוכה עפרה מטמא במגע ובמשא כבית הפרס שמא נדש הקבר בה ויהיו עצמות כשעורה בתוך עפרה וכל השדה כלה המאהיל עליו נטמא ע"ש והוא תימה דתלה שדה שאבד בה קבר דטמא עפרה כבית הפרס והרי בית הפרס אינו רק דרבנן ושדה שאבד בה קבר טמא מדאורייתא ועיין בר"ש פי"ח דאהלות. ולפמ"ש אתי שפיר דלא שייך טומאה מדאורייתא רק מחשש בית הפרס וכמ"ש ודו"ק. ובזה מיושב מה שהאריך הפ"מ בסי' י"ד דלא שייך כאן ס"ס ספק שמא הושלכו משם המומרים ישראלים ואת"ל לא הושלכו שמא לא נגע משום דברה"י אף ס"ס טמא. ולפמ"ש אתי שפיר דכאן לא שייך רה"י דהא הרוב הוא טהור ולא שייך בזה ס"ס ואף דעכ"פ כמחצה על מחצה שוב מועיל ס"ס כל דלא עשה הכתוב ספק כודאי:
שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״ב (ז׳)
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
