שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״ב (ו׳)

אחר שכתבתי כ"ז מצאתי בדברי רבינו פ"ה מט"מ הלכה ה' שכתב אבל הנוגע בכלים שנגעו באדם וכו' פטור כמו שביארנו בהלכות ביאת מקדש שהדברים האלו אע"פ שהם בקבלה אינן דין תורה שהרי לא נתפרשו בתורה וכו' ועיין בהשגות ובכ"מ שביאר בהדיא דלדברי רבינו אע"פ שיש לו דין תורה מכל מקום כל שלא נתפרש בתורה אינו חייב על ביאת מקדש ראו עיני ושמחו שת"ל כוונתי האמת בדברי רבינו שמ"ש בפ"ג שאינן דין תורה היינו לענין שלא יתחייב על ביאת מקדש שמכל מקום אינו מפורש בתורה וכ"כ בפ"ג מביאת מקדש הלכה י"ד ט"ו ע"ש בכ"מ באורך. וצ"ע בהא דאמרו בסוכה דף כ"א שמא יוציא ראשו וכו' ויטמא בקבר התהום והדבר תמוה דכיון דאינו אלא ספק טומאה והתינוק אין בו דעת לשאול וספיקו טהור ואפשר כיון דשם החמירו משום מעלה אף בקבר התהום א"כ כיון שלא רצו שיהי' קבר תהום גם קבר תהום היה כטומאה ודאית לגביהו ומה"ט ניחא גם לשיטת הראב"ד דכתב דבס"ס טהור ברה"י ויקשה הא כאן הוה ס"ס וע"כ צ"ל דקבר תהום גופא הו"ל טומאה ודאית לענין זה ועשו מעלה זה צריך לדחוק והדבר צ"ע ועיין בתוס' בכורות דף כ"ג ע"א ד"ה נבלה שכתבו בתוך דבריהם דספק טומאה ברה"י כל דבטל ברוב לא מקרי ספק טומאה ברה"י ע"ש ונ"מ גם כאן ודבר חידוש הוא דהרי ס"ס מטמא ברה"י אף דהוא מטעם רוב לשיטת הרשב"א ועיין בפ"י בק"א לכתובות בסוגיא דאלמנת עיסה ובשב יעקב חיו"ד במה שהשיב להגאון הפ"י ז"ל: