שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״ב (ה׳)

ובזה מיושב תמיהת המלמ"ל בפ"ג שם ובנזירות בפ"ה דין ט"ו שכתב רבינו בהדיא דגם על טומאה שאין הנזיר מגלח עליה לוקה והרי אינו דין תורה והניח בקושיא. ולפמ"ש אתי שפיר דיש לו דין חיוב תורה וכמ"ש רק שאינו נמנה במנין המצות. ובא וראה כמה נזהר רבינו בפ"ב הלכה י"ב י"ג כשהביא דין רביעית דם לא כתב כלל אם הוא דין תורה או לא ובהלכה י"ד לענין דם תבוסה כתב שטומאתו מדברי סופרים. ולכאורה לדברי רבינו גם דם נפש גמור נקרא מדברי סופרים. ולפמ"ש אתי שפיר שבאמת דם נפש גמור דין תורה יש לו רק שלענין המצות אינו נקרא דין תורה וא"כ אם היה כותב רבינו שנקרא דברי סופרים א"כ מה בינו לדם תבוסה והיה צריך להאריך ולברר שזה חיוב תורה יש לו ע"כ השמיט רבינו וכתב סתם דמטמא במגע ובמשא ואהל ולענין דין דם תבוסה כתב שהוא מדברי סופרים לגמרי ודו"ק היטב. ומובטחני כי כוונתי האמת בדברי רבינו ת"ל ועיין בפ"ג מביאת המקדש שכתב רבינו בהדיא דלענין ביאת מקדש אינו חייב רק על דבר המפורש בתורה לא על מה שבא בקבלה וז"ש בפ"ג מט"מ שהנזיר אינו מגלח עליהן ולא כתב שאינו לוקה ועל ביאת מקדש אינו חייב ודו"ק היטב. ובזה ישבתי לנכון דברי רבינו בפ"ג מאבל הלכה א' שכתב כל כהן שנטמא למת וכו' הרי זה לוקה וכו' וא' הנוגע וכו' או שאר טומאות הפורשות מן המת שנאמר לנפש לא יטמא בעמיו ותמה הכ"מ דבת"כ דרשו מלנפש רביעית דם ומואמרת אליהם דרשו שאר טומאות וכתב דרבינו סובר כיון דילפינן לדם ה"ה לשאר טומאות דמ"ש ודרשת הת"כ היא אסמכתא בעלמא ודבריו תמוהים ודחוקים דרבינו ישנה לשון הת"כ ללא צורך וכבר תמה בזה המהר"ח בן עטר בפ' אמור ע"ש וגם מ"ש הוא בזה דחוק אבל במחכ"ת נעלם מעיניהם בעת ההיא דברי רבינו בפ"ג מט"מ שכתב דרביעית דם אינה דין תורה והכ"מ בעצמו כתב שאינו רק אסמכתא על הקרא דלנפש וגם לפמ"ש עכ"פ לא נקרא עי"ז מפורש בתורה דפשטא דקרא אינו על דם רביעית שהרי אין הנזיר מגלח עליו וא"כ שוב לא היה יכול להביא רביעית דם מן לנפש ולכך הניחו על שאר טומאות ודו"ק היטב: