שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״ב (ג׳)

עוד נראה לי דכאן אף טומאת אהל מטמא ואף דבעצם כשעורה אינו מטמא באהל כמ"ש רבינו בפ"ב מטומאת המת הלכה ט' בהדיא מ"מ כאן הא הוה לו דין שדה שנאבד בה קבר ובזה אף באהל מטמא אף בעצם כשעורה כמ"ש רבינו בפ"ח מטומאת המת הלכה א' וכפי גירסתו שם במשנה פי"ח מאהלות משנה ג' דמטמא במגע ובמשא ובאהל ולא כמ"ש לפנינו שאינו מטמא באהל ועיין במגיה בדברי רבינו שם. וראיתי בעין משפט שם שבמשנה ב' לענין חורש את הקבר ששם באמת אינו מטמא באהל שאין בו חשש רק משום עצם כשעורה רשם שם באות ג' שם הלכה י"ב (היינו בפ"י מטומאת המת שע"ז סובב הולך) ונוסחתו ומטמאה באהל ובמחכ"ת אגב שטפיה בגירסא כתב כן ששם בחורש את הקבר באמת אינו מטמא באהל כמ"ש רבינו בפיהמ"ש שם בהדיא וכ"כ בהדיא בפ"ו מט"מ שם הלכה ב' ועל משנה ג' באות ד' שציין בפ"ח ה"ג שם היה לו לציין על ומטמא במגע ובמשא ואהל שכן הוא בה"א שם דהיינו בפ"ח שם וכפי נוסחת רבינו וצ"ע ומצוה לתקן. עכ"פ בכאן הוא טמא אף באהל וא"כ אם יעשו איזה אהל אז יהיה לו דין טומאת אהל. איברא דלפי טעם רבינו שם שכתב דלכך בשדה שנאבד בה קבר טמא אף באהל משום דהיה שם טומאה קבוע א"כ יש לומר דכאן שכבר לקטו עצמות הרבה ואם נימא דאין לחוש בזה לרובע הקב עצמות רק לעצם כשעורה אז הו"ל כשדה שנחרש בה קבר דאינו מטמא באהל כמ"ש רבינו בפיהמ"ש שם הטעם אלא שכבר כתבתי דכאן אף ברה"ר טמא משום דאתחזיק טומאה והוא בטומאתו עד שיוודע לך בבירור שלא נשאר שם כלום מהטומאה. שוב ראיתי בר"ש שכתב בפי"ח דאהלות שם דאבד אף ברה"ר דרבנן והחמירו בו יותר מבקעה בימות החמה דהתם הטומאה ידוע במקומה וליכא אלא ספיקא לזה הנכנס אבל כאן הספק לכל אדם. ולפמ"ש מהראוי שיהיה בשדה שאבד בה קבר טומאה דאורייתא כיון דאתחזיק איסורא ואפשר דשדה שנאבד בה קבר לא מקרי אתחזיק טומאה דלא אתחזיק בכל השדה רק אקבע טומאה מקרי דיש באותה שדה איזה טומאה וזה אפשר דספק ברה"ר טהור. ותדע דהרי שני שבילין בר"ה טהור אף דלהרמב"ם מקרי בכה"ג אקבע איסורא כמ"ש בפ"ח משגגות ועיין ברבינו פי"ח מאה"ט תמצא הרבה דברים שמקרי נקבע הטומאה ואפ"ה ספיקו טהור ברה"ר והיינו כמ"ש דניהו דישנו פה קביעות טומאה אבל אותו מקום לא נתחזק בטומאה והו"ל רק ספק טומאה דבר"ה טהור משא"כ באתחזיק איסור וטומאה במקום הלז ויש ספק אם הוסר הטומאה בזה אף ברה"ר טמא ולפ"ז היה מקום בנ"ד ג"כ להקל דאטו נודע לנו המקום שהי' מונח העצמות ורק דנקבע הטומאה ע"פ שטח כל המקום דאפשר שנשארו בזויות זו או בזו ובזה ספיקו טהור ברה"ר ואף דמכל מקום מדרבנן טמא כמ"ש הר"ש מכל מקים בזה שוב יש לסמוך בזה דשמא היסר כל הטומאה ובכה"ג ודאי אמרינן היינו הך שנאבד דבאיסור דרבנן אף הטור בסי' תל"א מודה דקי"ל כרבי בזה. ובלא"ה יש לסמוך בזה דכיון דעכ"פ כעת אין כאן אהל ולא נשאר לנו רק חשש מגע ומשא והנה מגע מלבד דנוגע בד"א אף גם דעכ"פ החזירו העפר למקומו עכ"פ לא נשאר העצם מגולה ולא נשאר רק חשש משא והיינו היסט א"כ יש תקנה כשירצוף עליו אבנים כדרך שהוא מרוצף באבנים בכל העיר ובזה לא מקרי היסט כמ"ש פי"ח מאהלות משנה ה' הרוצף בית הפרס באבנים שא"י להסיטן טהור וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם פ"י מטומאת המת הלכה י"ב כנלפענ"ד. ועוד פש גבן לבאר מחמת חשש רביעית דם והנה באמת יש כאן ספק אם היה רביעית דם כלל דבשלמא בהרוג יצא דם אבל כאן שהיה ע"י שריפת אש מי יודע אם נטף הדם כלל ויש כאן הרבה ספיקות שאת"ל שנטף ספק אם אולי יצא כשהיה בחיים ועיין ברמב"ם פ"ב מטומאת המת הלכה י"ב י"ג י"ד ובר"ה ספיקו טהור וכאן ל"ש דאתחזיק טומאה דע"ז לא אתחזיק כלל דשמא לא נטף דם כלל ובר מכל זה הרי מה שנבלע בקרקע כל הכלים מכאן ולהבא טהור כמ"ש בפ"ד מטומאת המת הלכה י"א וע"כ נראה לפענ"ד ברור דאם ירצפנו באבנים לית בה חשש וכמ"ש אחר שכתבתי כ"ז הראוני שבספר חכמת אדם לאחרון בזמנינו האריך בכעין שאלה שלפנינו ולהיות כי ענין עמוק הוא ולא רבים יחכמו בזה כי אין לנו טומאה וטהרה מה מאוד תשמח נפש הדורש והחוקר בזה אם ימצא באחד מהספרים דבר מה בזה והנה עיינתי שם ומצאתי כמה דברים שאינם נכונים לפענ"ד ואמרתי לרשום אותם. והנה שם היה המעשה ברה"י שהיה שם ספק טומאה. והנה מ"ש שם דמהכ"מ פ"ג הלכה ח' נראה דבדם לא שייך רקב ומרש"י ותוס' בנדה דף כ"ז משמע דגם דם יש לו דין רקב במחכ"ת לפי הבנתו ל"ל להכ"מ הא מבואר ברמב"ם כן שכתב וא"י מה טיבו אם הוא רקב שמטמא או אינו אלא עפר כנתלכלך בנצל המת ודמו ומזה משמע לכאורה שבדם לא שייך רקב. אבל במחכ"ת לא הבין הכוונה שבאמת אם היה שם כזית נצל או רביעית דם הי' טמא ויש בו דין רקב אבל שם מיירי שליכא כזית נצל או רביעית דם וא"כ אינו מטמא כל שחסר מהשיעור כמ"ש רבינו בהדיא בפ"ג שם הט"ו וכיון שבעודו בעין אינו מטמא מכ"ש ברקב ולכך אין הספק רק שמא יש רקב שמטמא במלא חפנים ושיעורו במלא חפנים ועוד מטמא שיש בו מלא חפנים כמבואר שם וז"ב ופשוט. וגם בגוף הדברים לא ידעתי ציור כלל דהא רביעית דם כל שנבלע בקרקע כבר אינו מטמא מכאן ולהבא כמ"ש רבינו בפ"ז וא"כ איך שייך רקב גבי' וניהו דמקרי רקב לענין דין של רקב דבעינן שלא יחסר דמו דלכך אמרו לאפוקי הרוג וכמ"ש רש"י ותוס' בנדה דף כ"ז אבל עכ"פ מחמת רביעית דם לא שייך טומאה בזה כל שנעשה רקב כבר נבלע וז"ב. מה שרצה לטהר ברה"י מכח ס"ס לפענ"ד קשה הדבר דפשטת לשון הרמב"ם פי"ח מאה"ט הוא דברה"י טמא אף בספיקות רבות ועם כל אריכות שהאריך דאינו רק דרבנן ואינו רק תולין לפענ"ד לא נהירא ובלשון הראב"ד יש אריכות דברים ועיין בסוף יום הכפורים למהרמב"ח שהאריך בזה ומ"ש לסמוך כיון דאתי מעלמא לא מועיל חזקה שלשה פעמים כמ"ש המג"א סי' תס"ז לא ידעתי מה ענינו לשם שם לא ידענו משום איסור רק שנתחזק בג"פ אבל כאן דהוחזק איסור כל שלא נודע שנסתלק האיסור הרי הוא בחזקתו מ"ש דשלשה הוא דין רה"ר כבר ביארתי דגם ברה"ר טמא בזה עכ"פ מדרבנן באקבע איסור. ובזה נראה לפענ"ד לפרש שו"ת הרשב"א סי' פ"ג שכתב הרשב"א דבאתחזיק טומאה ברה"ר טהור היינו באקבע איסור וטומאה ודו"ק. שוב הראוני חכם אחד שהרב בעל שב שמעתא שמעתא א' פ"ח פלפל בזה ועיינתי ומצאתי שהעלה דבאיקבע איסורא ספיקו טמא אף ברה"ר ולבבי לא כן ידמה דבר"ה כיון דטהרו הספיקות אף באקבע טהרו דאקבע אינו עושה ודאי רק שהספק יותר מוכרע לאיסור ובר"ה ספק טהור ואף דהרמב"ם נתן טעם משום דספיקות דרבנן ליתר שאת כתב כן ובר"ה בכ"מ ספיקו טהור משא"כ באתחזיק טומאה דמוקמינן אחזקה ואין כאן ספק וז"ב לדעתי אחר העיון: