שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״א (ז׳)

והנה במ"ש למעלה לענין נטל"פ דכל דאסור במשהו אף נטל"פ אסור ופלפלתי בזה אמרתי בזה דבר נחמד ליישב שיטת הראב"ד דכתב בפת של גוים דיש חילוק דפת שלנו שאפאה גוים אין בו רק משום פת גוי אבל פתם שלהם שאפאו מלבד חשש פת עכו"ם יש לחוש לגיעולי עכו"ם והר"ן כתב בפרק אין מעמידין דקשה עליו כל ראיות של ר"ת שסתם כלי של עכו"ם אינן בני יומן ובאמת שהם ראיות חזקות. ואני אומר דלפענ"ד הראב"ד לשיטתו דס"ל דכל דבר שאסרו בשל עכו"ם אף בשאין בהם בנו"ט אסרו כמ"ש לענין שמעמידין בקיבה של עכו"ם וכמבואר ביו"ד סי' קט"ו ולפ"ז שוב אף נטל"פ אסור והמעיין בכל הראיות של ר"ת יראה דע"כ לא הותר סתם כלי של עכו"ם רק בדבר שהוא בנו"ט אבל בפת של עכו"ם דאסור ובהם לא העמידו על נו"ט ואף במשהו אסור כדי שלא יפרוצו שוב אסור אף בנטל"פ וז"ב כשמש. הן אמת דלפמ"ש במקום אחר דע"כ לא אסרו במשהו אף בנטל"פ רק במשהו דאינו נרגש שנטל"פ דאין בו שום טעם והוה כמו דבר שאינו לא לשבח ולא לפגם דאסור אבל כל שיש בו נ"ט אדרבא מגרע גרע דהרי נטל"פ והארכתי בזה ליישב כמה קושית הפוסקים על דין הלז א"כ במקום שנטל"פ מהראוי להתיר. ובלא"ה נראה דפת של עכו"ם דאסרו משום קירוב הדעת וחשש חיתון פשיטא דלא חיישינן כל שנטל"פ וליכא משום קירוב הדעת. ובגוף הדין דכתב ר"ת דבפת של עכו"ם לא חיישינן לגיעולי עכו"ם דהוה נטל"פ דסתם כליהם אינן ב"י לפענ"ד היה נראה דכל הטעם הוא דיש הרבה ספיקות ולפ"ז זהו כשאנו דנין על פרט שבמקרה בשל בכלי עכו"ם ונשתמשו בו אבל אם נתיר פת של עכו"ם אף מה שנלוש בכליהם שוב יהיה כן ענין תמידי וברבות הימים פשיטא דיהיה שייך בו איסור גיעולי עכו"ם דאטו העכ"ם לא משתמש בו באיסור ואזדא לי' הס"ס וגם הוה כעושה ס"ס בידים דאסור וכמ"ש המג"א סי' תס"ז בשם הרשד"ם וגם ביו"ד סי' קכ"ב מבואר דאם אמר לו עשה לי הוה כעושה בידים א"כ מכ"ש כשלוקח בתמידית. אך נראה דבאמת כיון דאסור משום פת עכו"ם א"כ שוב לא יהיה בתמידית דהא אסור משום פת של עכו"ם רק כשיארע שישתמש בו ושוב לא שייך החשש ושפיר מותר משום נטל"פ ודברי ר"ת נכונים. ואגב אזכור מה דק"ל בדברי הר"ן שם גבי דג מליח וביצה צלויה דר' יוחנן אסר וכתב הר"ן דאי אפשר לפרש דמשום מליח אוסר דא"כ הוה כבוש כמבושל ע"ש ואמאי לא דחי דא"כ למה לא הקשו בחולין דף קי"א על רבין דאמר משום ר' יוחנן דכבוש אינו כמבושל ומליח אינו כרותח וצע"ג: