שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״א (ה׳)

ובזה מיושב ג"כ דברי הסמ"ג האלו דאחר שפריך הש"ס דנעבד בהו שלא במינן ש"מ דרב לא אסר רק משום מין במינו וע"ש דנטל"פ אסור במשהו וז"ב. ובזה מיושב ג"כ הא דקשה לי טובא לפמ"ש הכו"פ בסי' פ"ז דבב"ח גם נטל"פ אסור א"כ היאך אמרו בדף ק"ה דבב"ח לר"י מין במינו במשהו הא אי אפשר לנבלה שתעשה שחוטה ואחרונים הקשו דבב"ח גם אפרו אסור דהוא מהנקברין וז"א קושיא דזה אינו רק מדרבנן כמ"ש למעלה אבל מה שהקשיתי קשה ולפמ"ש אתי שפיר ויש להאריך בזה ואכ"מ עכ"פ זה נ"ל ברור דאם ס"ל דנטל"פ אסור גם משהו במין במינו מהראוי לאסור דכיון דכל הטעם דנטל"פ אסור משום דבא מן המשובח מכ"ש דמשהו אסור עכ"פ דבא מן הטעם משובח וז"ב לדעתי ועיין בירושלמי בביצה פ' משילין הלכה ו' דפריך על באר שהוא בין שני תחומין והלא מין במינו הוא והדבר תמוה דמה ק"ל ניהו דנימא דהירושלמי אזיל אליבא דר"י דס"ל דמין במינו לא בטיל מכל מקום הא כאן אין קרוי מין במינו דבעינן שיהי' אפשר לנבילה שתעשה שחוטה וכאן א"א דבמשקין לכי מסרחי אין שם משקין עליהן כמ"ש התוס' במנחות דף כ"ב ע"ב בהדיא לענין זה וצ"ל דשם בלא"ה אפשר להעשות היתר דביום אחר יהי' מותר דאין איסור רק משום שהוא חוץ לתחום וגם היום הוא היתר למי שהוא בתחום המים הלז. ובזה י"ל דגם לרבנן חשוב מין במינו גבי תחומין דבעצמותם הם מין במינו גם עכשו הם היתר כל חדא בפני עצמה. ובגוף הקושיא הנ"ל דמנ"ל דנטל"פ אסור דלמא הגיעולי עכו"ם הי' בשביל המשהו דמב"מ דגם נטל"פ אסור נראה לפענ"ד עפ"י מה דהקשה הכו"פ בסוגיא דמשרת דלמדו טכ"ע מגיעולי עכו"ם והקשו דלמא הי' הגיעולי עכו"ם משום בב"ח דודאי טעם כעיקר דאורייתא ושמעתי מפי אבי מורי הרב הגאון נ"י ליישב דהנה הרמב"ן הקשה למה לא נצטוו במלחמות סיחון ועוג על גיעולי עכו"ם וכתב דשם הי' בשבע שכבשו ואז אפילו קדלי דחזירי הותר להם ע"ש ולפ"ז הא אמרו בחולין דף י"ז דשלל שלהם התירו ולא שלל דידן ולפ"ז בשלמא שאר איסורים הוה שלל דידהו אבל אם נימא משום בב"ח א"כ הוה שלל דידן וא"כ גם בסיחון ועוג שייך גיעולי עכו"ם ודפח"ח ואח"כ מצאתי בהרבה ספרים שהשתמשו בזה ומעתה גם אנן בדידן נימא כן דאם נימא דנטל"פ מותר רק דניחוש שמא נבשל אח"כ מינו ואז ימצא מין את מינו וחוזר וניעור האיסור המשהו ולפ"ז הוה שלל דידן דאנו עושין בבליעת האיסור דאם היינו מבשלים הא יהי' נטל"פ והותר ורק בשביל הבישול מין במינו נתהווה האיסור דזה שלל דידן וע"כ דנטל"פ אסור וא"כ הי' האיסור מקודם וגם לפמ"ש במק"א ליישב קושית הכו"פ הנ"ל עפמ"ש הרמב"ן והובא בר"ן ודו"ק ובמ"ש למעלה בשם התוס' דמשקה לכי מסרחה בטל שם משקה מינה ישבתי לנכון מה דקשה לי טובא בהא דמבואר במשנה פ"ב דמכשירין דר"י אמר במשנה ז' דאם רבו הנוטפין דבטל ברוב וק"ל טובא הא הוא ס"ל דמב"מ ל"ב וכאן המי שפיכות עם המי גשמים הם מב"מ ומהראוי דלא לתבטל והיא קושיא גדולה. אך לפמ"ש אתי שפיר דאם נימא דצריך להיות שהבטל יהיה כמבטל ובמשקים אי אפשר דלאחר שיסרחו פרח שם טומאה מיניה וז"ב אך לפמ"ש התוס' בנדה דף ע"א דלר"י בעצמו לית לי' כלל הך דמבטל או בטל ע"ש א"כ נסתר זאת וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש התוס' בחולין דף צ"ט דשאני ציר דזיעה בעלמא היא ופירשו דהוא מדרבנן והיינו דבדרבנן ס"ל לרבינו דבטל ע"ש וא"כ גם במי שפיכות דאין בו טומאה ודאית רק מדרבנן אמרו דמסתמא נטמא ומודה ר"י דבטל ודו"ק ועיין באא"ז הח"ץ ז"ל סי' פ"ו דלכך נוהגין לשרוף התרנגולת משום דחיישינן לתקלה והביא בשם התמים דעים להראב"ד סי' ל"ו שמחלק דדוקא בתבשיל דמתקלקל חיישינן לתקלה משא"כ בדבר שצורתו כך כל השנה ל"ח לתקלה. והנה אמת נכון שכן הוא בתמים דעים להראב"ד אבל צ"ע בש"ס ב"ק דף קט"ו ע"ב בסוגיא דחיישינן לתקלה דמוקמי כתנאי ולא מחלקינן בין מקום דמתקלקל ועיין פסחים דף כ' וגם בש"ע סי' נ"ז לענין ספק טריפה חיישינן לתקלה ובסי' פ"ו לענין אפרוח שנולד מביצת נבילה וטריפה וכתב הט"ז שם משום תקלה אסור כמו בגידולי תרומה וגם שם לענין טריפה אינה יולדת דחיישינן לתקלה רק משום שהוא זמן מועט כמ"ש בהגש"ד וצ"ע שלא נזכר חילוק של התמים דעים הנ"ל בשום מקום וצ"ע ועיין בפסחים דף נ"ט ע"ב דמקשה לר"פ דאמר מעלה ומלינה בראשו של מזבח עבדינן מלתא לכהנים דאית בה תקלה ומשני כהנים זריזים הן ולכאורה צריך ביאור דהא לתקלה דזמן מועט לא חיישינן וצ"ל כיון דחיישינן למכמר בשרא כדאמרו בדף נ"ח ובפרט כאן דחשו לנותר בודאי חיישינן לתקלה. ומזה קצת ראיה לדברי התה"ד הנ"ל ודו"ק: