שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״א (ד׳)

וע"ד הפלפול אמרתי בזה דהנה בתשובה אחת להרב מוה' יונה לאנדא מגאראביוויטץ הארכתי בענין מין במינו והקשיתי קושיא עצומה בהא דנסתפק הש"ס בע"ז גבי עכברא בשיכרא אי ס"ל לרב נטל"פ אסור והקשיתי דאיך אפשר דרב סובר נטל"פ אסור וא"כ איך סובר רב דכל איסור מין במינו במשהו והא במנחות דף כ"ג נחלקו ר"ח ור"ח אליבא דר"י אם מין במינו אזלינן בתר מבטל או בתר בטל ואם לאו לא נקרא מין במינו והנה אף אם נימא דאזל בתר בטל ומטעם דנבילה אפשר להיות כשחוטה לבתר שתסרח והא אם נטל"פ אסור אף בנסרח אח"כ אסור כדאמרו בע"ז דף ס"ח והקרא מיירי בנסרחה מעיקרא וא"כ כאן לרב דס"ל נטל"פ אסור שוב לא הוה מין במינו אף בתר בטל דלא אפשר שתהיה כשחוטה אף אחר שתסרח ושם כתבתי דיש לומר דעכ"פ לאחר שתפסל מאכילת כלב ודאי בטל וע"כ לא מוקי בסרוחה מעיקרא רק הקרא דמצריך נבלה הראויה לגר דהוא אוכל אדם אבל מה שנסרח מאכילת כלב ודאי בטל וכדאמרו בבכורות דף כ"ג ואם כן משכחת לה בכה"ג. אך הקשיתי דא"כ איך סובר רב בחמץ בפסח מין במינו במשהו וגזר אינו מינו אטו מינו כדאמרו בפסחים דף כ"ט והא שם אף אפרן אסור וא"כ אף לכשתסרח ונעשה אפר מכל מקום אפרו אסור ועיין סי' תמ"ה. אמנם עדיין יש לומר דמ"מ כשנסרח ודאי מותר. ובזה מיושב לנכון מה דהקשה בנו"ב מהד"ק חא"ח סי' כ"ו דהאי דאמר רבא הלכתא דחמץ בזמנו במשהו כרב והיינו דלא מטעמי' והא לרב גם בנוקשה אסור במשהו דהוה מין במינו א"כ לרבא דהוא משום חומרא דחמץ בנוקשה מותר ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דגם רב מודה בנוקשה דשם לא שייך מין במינו דשם אף לאחר שנסרח ונעשה אפר אסור דמתחלה לא הי' חזי לאכילה וכעין שכתב הפר"ח סי' מ"ג לענין שרצים המאוסים דלא שייך נטל"פ גבייהו וכן נראה מהראב"ד פ"א מחמץ דבנוקשה לא שייך נפסל מכלב דמ"מ אסור וה"ה בנוקשה ועיין מ"א סי' תמ"ב ס"ק א' והארכתי בזה במקום אחר: אך לפמ"ש כאן אתי שפיר דנראה לי ברור דאף אם נימא דנטל"פ ומשהו אינם תלויים זה בזה היינו להיפך דאף דאסור במשהו מ"מ י"ל דדוקא משהו שעכ"פ אינו לפגם משא"כ פגם ודאי מותר וכמ"ש התוס' בע"ז אבל להיפך היינו אם נטל"פ אסור ודאי אסור במשהו דלא גרע מנטל"פ ואף דבמין בשא"מ י"ל דל"ש משהו דחלף הטעם לגמרי מכל מקום במין במינו דעכ"פ יש טעם משהו רק דלא אפשר למהוי כוותי' מכל מקום כיון דלרב נטל"פ אסור מכ"ש משהו וז"ב. ויש להמתיק הדבר דהנה הר"ן בנדרים דף נ"ב ביאר הטעם מחלוקת דר"י ורבנן דר"י סובר כיון דהוא מין במינו מחזיק אחד את חבירו ונותן בו טעם אף במשהו ורבנן ס"ל דכיון דאחד איסור ואחד היתר מכח זה נקרא מין בשא"מ וצ"ל לר"י דאפ"ה כל שיוכל להיות היתר כשנסרחה נקרא מין במינו וכעין שכתב הר"ן לענין דבר שיל"מ לרבנן רק דשם אותו הדבר בעצמותו ניתר אח"כ ולר"י סגי אף דאחר שיפסל מאכילה אדם יהיה כהיתר וז"ב דאל"כ דברי הר"ן לכאורה היפך הש"ס דמנחות הנ"ל ולפ"ז כיון דבעצמותו מין במינו הוא וכל אחד מחזק את חבירו א"כ מה תאמר כיון דנטל"פ אסור שוב נקרא מין בשא"מ מחמת שזה נשאר איסור ז"א דמ"מ כיון דנטל"פ אסור מכ"ש דמשהו אוסר כיון דבמין במינו נשאר המשהו וז"ב: