שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ״א (ג׳)

ובזה מיושב דברי הרמב"ם שלא יסתרו זא"ז דבהלכות חמץ מיירי מן התורה ומן התורה באמת ל"מ הביטול לחמץ ידוע ובהלכות ברכות פי"א מיירי אחר תקנת חז"ל שפיר מועיל הביטול ובחידושי להלכות פסח הארכתי בזה הרבה ואכ"מ ולפ"ז אם משהה חמץ כדי לבערו שפיר מועיל דהא דעתו שיבערו וזהו גופא הביטול אבל כשיהיה דעתו שיהיה מותר אח"כ שוב ל"מ ביטול ויהיה עובר על ב"י ובזה שוב צריך לבערו דל"מ ביטולו ועיין סי' תמ"ו שם דבלא ביטול ודאי צריך לשרפו וכאן דל"מ ביטולו הוה כלא ביטל וז"ב. והנה הר"ן בסוף ע"ז כתב ליישב הקושיא דלמה צותה התורה שבירה בכ"ח והא נטל"פ וכתב דהקדירה בעצמותה לשבח הוא וחייב בשריפה כמו נותר רק שנטל"פ בתבשיל שנתבשל אח"כ בה ע"ש. ובזה יש ליישב קושית הפר"ח סי' ק"ח על הצ"ץ סי' מ"ז שהתיר לטעום חלב פגום שנותנים האומנים לבורית משום דטעם לפגם אינו אסור רק מדרבנן וטעימה מותר בזה והקשה הוא דא"כ איך אמרו בחולין דף קי"א דקדירה שמלחו בה אסור משום דלא אפשר למטעמה ודעת הרמב"ם שאסורה לעולם ואמאי והא אחר היום נטל"פ ומותר ביה טעימה וכבר קדמו בק"א מצ"ץ שם בנו הרב זלה"ה. ולפמ"ש אתי שפיר דכאן אי אפשר דלטעמי' דבעצמותו לשבח הוא רק שנטל"פ בתבשיל אח"כ אבל גוף הדבר אסור מן התורה וז"ב. ובזה מיושב הא דהקשה בק"א שם דמה מועיל טעימה שם ע"י קפילא ארמאה אם נימא דחתיכה נעשה נבילה בשאר איסורים מן התורה א"כ דלמא באמת לא יטעום טעם דם ומכל מקום נעשה נבילה כל מה שנתבשל שם בה. ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ היה מועיל טעימה דלענין התבשיל הי' נטל"פ אחר היום והיה מועיל טעימה וז"ב. ובזה יש ליישב הא דאמר שם דאפשר למטעמי' ע"י קפילא ארמאה והא לענין שאב"י היה מועיל אף סתם עכו"ם דבדרבנן מועיל אף סתם עכו"ם מסל"ת ועיין ביו"ד סי' צ"ח בט"ז וש"ך שם שהאריכו בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דגוף הדבר נותן טעם לשבח הוא ואסור מן התורה וצריך טעימת קפילא. ובזה יש ליישב הא דאמר שם דאי אפשר למטעמי' ומוקי לה כגון דליכא קפילא ארמאה ומאי פסקא. ולפמ"ש אתי שפיר דכל דבעינן קפילא ארמאה וגם בעי שלא ירגיש טעם כלל דכל טעם דם אסור דהא בעצמותו לשבח הוא וגם דכל שהוא ב"י נעשה נבילה נ"נ כל הבשר א"כ אף שלא ירגיש אסור דמכל מקום נעשה נבלה א"כ בזה צריך חקירה רבה ולכך אמרו דא"א למטעמיה ודו"ק. ובגוף דברי הר"ן הנ"ל הקשו האחרונים מהא דפסחים דף כ"ז דאמרו בחדש יוצן משום דזוז"ג דניהו דיהי' אח"כ זוז"ג מכל מקום לע"ע חייב נתיצה ואף דאח"כ יהיה זוז"ג וכן הקשו מהא דאמרו בפסחים דף למ"ד קדירות בפסח לשהינהו לאחר זמנו ונעביד בהו שלא במינו ומאי קושיא הא מכל מקום כבר נתחייב בשריפה ולק"מ לפענ"ד דשאני התם דעיקר האיסור שלא יהנה מחמץ וכל שבתבשיל לא יתן טעם שרי משא"כ כאן דקפדה התורה על גוף הנותר שיש בה שישרף וכמ"ש בשם הד"ד ולכך צריך שבירה וזה ברור ודו"ק. ובזה יש ליישב דברי הסמ"ג עשין ע"ח שכתב להוכיח דנטל"פ אסור באיסור שאוסר במשהו דאל"כ יקשה בהא דאמרו בפסחים דף למ"ד ונעביד בהו שלא במינו גזירה אטו מינו ואמאי והא נטל"פ וע"כ דכיון דאסור במשהו אף נטל"פ אסור ותמהו כלם דאמאי לא הוכיח מיד כשאמר קדירות בפסח ישברו ע"כ דנטל"פ אסור ועיין בביאורי רא"ז שם ובחידושי לרמב"ם הלכות חמץ בפ"ה הכ"ה הארכתי ולפמ"ש אתי שפיר דהיה מקום לומר כסברת הר"ן הנ"ל דצריך שריפה בשביל החמץ שבעצמותו לשבח אף שאינו ב"י וע"ז הביא מהא דפריך ולעביד בהו שלא במינם ומה קושיא הא מכל מקום החמץ בעצמותו צריך שריפה וע"כ דאין איסור מחמת זה רק מכח שמתבשל בזה וע"כ דנטל"פ אסור היכא דאוסר במשהו וז"ב: