שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ׳ (ג׳)

והנה היום ל"ב בעומר יום ה' אמור שנת תרי"ב וביום הזה מת אותו צדיק ואמרתי לעיין בדבריו הקדושים ולפענ"ד נראה לפמ"ש הט"ז בסי' ס"ט והש"ך בסי' צ"א ס"ק י"א האריך בזה דע"כ לא אמרינן דפסק כח המלח לאחר שיעור מליחה רק באם הוציא דם אבל לאחר שיצא דמו אם מלחו אז לא פסק ציר רתיחתו ע"ש שהאריכו בזה. ולפ"ז נראה לפענ"ד דבר חדש דאף דנימא דמליח מבשל וכמ"ש הר"ן מ"מ היינו דוקא במולח שלא להוציא דם דאז טבע המלח להרתיח ומבשל אבל בצריך לעשות פעולתה להוציא דם אז אין טבע המלח לבשל הבשר ועושית פעולתה להוציא הדם ועכ"פ לאחר שהוציא הדם נפסק כח המלח ושוב חייב משום מבשל דלאחר שהוציא המלח הדם תשש הכח ושוב הבשר מתקשה ונתחייב על בשולו ועיין לש"ב בחוות דעת ריש סי' ס"ט שמבאר דשני טבעיים יש להמלח להוציא דם ולמשוך אליו הדם וגם להבליע הדם וגם להרתיח ולפ"ז שם דמלחו להוציא דמו שוב נפסק כח המלח ונשאר הבשר קשה כמו שהי' ואין כח לעשות הבשר כצלי ולא מקרי צלי מחמת דבר אחר. עוד הי' נראה לי דבר חדש דהרי בשר שור צריך בישול בכ"ר כדאמרו דמלחא צריך בישולא כבשרא דתורא ודעת הכו"פ סי' ס"ט ס"ק וא"ו דאין חילוק בין עגל לשור ולפ"ז בפסח דבא מן העזים או מן הכשבים וא"כ היה צריך בישול רב ובכ"ר שעומד אצל האש א"כ פשיטא דמליח לא היה לו כח כ"כ דאף שיש לו כח להרתיח כמו צלי בכ"ז הרי בישול עצמו לא מועיל רק בכ"ר ואצל האש ממש וזה לא מועיל בזה. עוד נ"ל דמה שא"א לעשות זולת זה לא מקרי צלי מחמת דבר אחר וכמ"ש התוס' שם דכיון דכתיב ראשו על כרעיו לא אכפת לן ואף דשם אינו רק איסור דרבנן מ"מ כל שא"א לאכל הפסח רק ע"י המליחה א"כ לא מחשב צלי מחמת ד"א וזה דוחק אבל מ"ש בראשונה נ"ל עיקר ומהתימה על הנוב"י שבצל"ח ובאו"ח סי' כ"ג בנו"ב מהד"ת הנ"ל היה לו מלתא דפשיטא דמלח אינו מבשל לענין שבת והרי הר"ן כתב בהדיא די"ל דמבשל ועיין בפ"ק דחולין בר"ן שם כתב דמליחה בשבת אינו רק דרבנן. ולפמ"ש אתי שפיר דשם קאי במולח להוציא דמו ואינו רק מדרבנן ודו"ק היטב ועיין מ"ש בגליון התוי"ט פי"א דמנחות משנה ז' ולפמ"ש כאן א"ש ודו"ק היטב. והנה שמעתי קושיא לפמ"ש התוס' בפסחים שם דמיירי שלא נצלה כ"כ ואסור משום נא דא"כ יפסול משום דם דהא צלי א"צ מליחה משום דהאש שואב הדם ואם לא נצלה כ"צ א"כ שוב יאסור משום דנצלה בלי מליחה והדם חוזר אל הפסח ואוסרו ולק"מ מכמה טעמים דמלבד די"ל דמיירי שמלחו כדינו אף גם בממנ"פ עד מקום שהאש מגיע הרי יצא הדם ע"י האש ויתר הבשר הרי לא נפרש הדם ודם שלא פירש שרי ודו"ק: