שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן מ׳

נשאלתי מהרב החריף המופלג בתורה מוהר"י ליב הכהן מראווא ני' על דברת התוס' בפסחים דף ע"ו ד"ה בשלמא שהקשו משפוד דלמ"ד עלאה גבר למה לא יטול מקומו וכתבו דשפוד של עץ אין חומו קולט כל כך והקשה דא"כ היאך אמר ר' יהודא בדף ע"ד כשם ששפוד של עץ אינו מחמם כך שפוד של מתכת אינו מחמם ניהו דהוא לא סבר דבמתכות חם מקצתו חם כולו עכ"פ הוא מתחמם מן הפסח דבזה ודאי חומו קולט כמו סיד וחרס ואף דקי"ל תתאה גבר הא גם למ"ד תתאה גבר קשה קושית התוס' וכמ"ש במהרש"א שם דהשפוד הוא מונח באמצע והיא קושיא גדולה להמעיין בעומק הענין. והנראה לי בזה דבר חדש דהנה הענין דעלאה גבר או תתאה גבר עכ"פ לא עדיף מעירוי וכמבואר בסי' ס"ת וק"ה ובראשונים ועיין בפר"ח סי' ס"ח. ולפ"ז הא ר' יהודה אומר בשבת דף מ"ב דלכל הוא נותן חוץ מחומץ וציר ומפרש הש"ס שם דאף בכ"ר פליג ר"י וסובר דאינו מבשל אף לפמ"ש התוס' בשבת שם דדוקא בתבלין פליג ולא בשאר דברים עכ"פ בעירוי ודאי סובר ר"י דאינו מבשל דבאמת יש בזה הרבה שיטות דאינו מבשל ועיין בתוס' שם ובזבחים דף צ"ה ובקדמונים וא"כ אף אם נימא דעירוי מבשל עכ"פ לר"י דאף בכ"ר פליג בתבלין ממילא בעירוי דגריעא מינה ודאי אינו מבשל ומכ"ש לענין עלאה או תתאה דגריע מינה וא"כ ממילא אינו אוסר בפסח דאינו צולה ומבשל כלל רק לענין בליעה הוא מבליע וכדאמרו בירושלמי לענין כ"ש דבולע אבל לא מבשל ומכ"ש בזה ובזה י"ל דלמ"ד תתאה גבר דמדינא א"צ אף קליפה רק דאדמיקר בלע וא"כ בזה ודאי דאינו מבשל וצולה. ובזה היה מקום ליישב קושית המהרש"א דלכך לא מקשה רק למ"ד עילאה גבר משום דלמ"ד עילאה גבר א"כ מדינא צריך נטילה י"ל דמבשל וצולה ומכ"ש אם נימא דעירוי מבשל י"ל דעילאה הוא כמו עירוי ועיין בתוס' שבת שם ובזבחים שם וא"כ מבשל וצולה כדי נטילה משא"כ למ"ד תתאה גבר דאינו רק אדמיקר בלע ובזה בודאי אינו מבשל וצולה וכ"כ הרב פרמ"ג בסי' ס"ח בפשיטות. אך מדברי התוס' שם לעיל מינה במ"ש דמש"ה לא פריך מרישא דכ"ע מודו דעכ"פ כדי קליפה אסור משמע דגם לשמואל מבשל כדי קליפה וצ"ע בזה. עכ"פ זה ודאי ברור לדעתי דלר' יהודה ודאי עילאה או תתאה אינו מבשל וא"ש דברי התוספות כנ"ל לחומר הנושא. והנה לכאורה קשה לי על דברת התוס' הנ"ל דהקשו דאמאי לא לבעי נטילה דזה אינה קושיא כ"כ דדלמא באמת נוטל מקומו וטפי הו"ל להקשות דהא מבואר בסי' תס"ז סט"ו דבשפוד נאסרה כלה משום דע"י היפוך השפוד מתפשט הטעם בכלו וה"ה כאן יאסור כלו דע"י היפוך השפוד מתפשט הטעם שנאסר ע"י צלי ד"א בכלו ואף דדעת המ"א ס"ק ל"ה ובח"י שם דל"ח לזה כ"א בדבר שנאסר במשהו דמשהו מיהא איכא דאכתי קשה הא מ"ד עלאה או תתאה גבר שניהם גם יחד רב ושמואל ס"ל דמין במינו במשהו וא"כ נאסר במשהו ומהראוי שתאסר כלו והוא קושיא גדולה לכאורה. וצ"ל דכמו שכתבו התוס' בחולין דף ק' ד"ה כשקדם דאין משהו אוסר משהו אחרת דתרי משהו לא אמרינן וגם לר"א אינו אומר חתיכה עצמה נ"נ וה"ה כאן כיון דקליפה אינו אוסר קליפה אחרת כמ"ש התוס' בדף צ"ו הו"ל כמשהו דאינו אוסר משהו אחרת ולא שייך ביה מין במינו במשהו כנ"ל. אך עדיין קשה דהרי הרשב"א הקשה דאמאי יטול מקומו בשנטף מרוטבו הא יש ששים כנגדו בפסח ולתבטל והוכיח מכאן דבצלי בעי נטילה וששים וכתב שני טעמים לזה חדא דמכל מקום הרושם של איסור נשאר יותר במקומו ועוד דאפשר דכחוש הוא ולא נתפשט יותר וכן קי"ל בטוש"ע יו"ד סי' ק"ה ולפ"ז בפסח דודאי שמן הוא דהקריבהו נא לפחתך ומסתמא לוקחין שמן ולא נשאר רק טעם הראשון דרושם האיסור נשאר במקומו. וביאור הדבר כיון דנשאר במקומו ומקומו ניכר לא שייך ביטול דהאיסור ניכר וכאן נמצא וכאן הי' ולכך צריך נטילת מקומו וז"ב: ולפ"ז כאן דעכ"פ השפוד מתהפך ועליונים נעשית תחתונים וכן להיפוך וא"כ ניהו דלא חיישינן שנתפשט הטעם בכלו דלא שייך בזה משהו דהוה תרי משהו עכ"פ אינו ניכר רושם האיסור היכן הוא דשמא נתהפך וצריך במק"א הנטילה וצריך נטילה ע"פ כל שטח הפסח וא"כ שוב מתבטל בששים וגם לפמ"ש הש"ך בסי' צ"א ס"ק ה' לחלק דבמקום שלא ניכר הקליפה היכן הוא אם לא קלפוהו ובשלו כך מותר וא"כ כאן שלא ניכר הקליפה היכן הוא בכה"ג אם לא קלפוהו מותר וצ"ל דקושית התוס' באם לא נתהפך השפוד ונודע בודאי שלא נתהפך דאז ל"ח כלל כמ"ש במ"א שם וא"כ בכה"ג לבעי נטילה ולפ"ז שוב ל"ק מר"י דלר"י באמת יוכל להפך השפוד ואז יהיה מותר ועכ"פ משכחת לה שיהי' מותר במתכות וא"ל דלכתחלה אינו רשאי להפך השפוד כדי שיהיה מותר עי"ז דהו"ל כמבטל איסור לכתחלה דז"א דבאמת לא הוה כמבטל איסור דהוא מתכוין שיצלה יפה וגם דלמ"ד תתאה גבר הקליפה אינה רק חומרא דרבנן דאדמיקר לי' בלע ובכה"ג ודאי מותר לבטל וכמ"ש בסי' צ"ט הרבה פוסקים דבאיסור דרבנן יכול לבטל מכ"ש בזה. ובזה יש ליישב מה שהקשו התוס' דוקא למ"ד עילאה גבר ולא למ"ד תתאה גבר משום דלמ"ד עלאה גבר הנטילה מדינא ובכה"ג אפשר דאסור להפך השפוד משא"כ למ"ד תתאה גבר ודו"ק. שוב ראיתי שזה אינו שע"כ לא הוה רק חומרא בעלמא רק בתתאה צונן וגובר רק דאדמיקר לי' בלע אבל בתתאה חם יאסר הכל למ"ד תתאה גבר. אמנם אי קשיא לי הא קשיא לי דהרי בכו"פ בס"ס ק"ה הקשה דלמה לא נבעי שתי פעמים כדי קליפה דאף דאין קליפה אוסר את חברתה אבל כאן שנעשה נבילה מחמת שנצלה מחמת ד"א תוכל לאסור כשאר נבילה עד כדי קליפה והניח בקושיא. אך באמת הא הרשב"א הקשה דאמאי יטול מקומו הא יש ששים כנגדו וכתב הרש"ל פכ"ה דכאן שאני דמה מועיל ששים דמכל מקום לא נצלה באש ואסור ולפ"ז זהו דוקא לענין כדי נטילת מקומו אבל שיאסור הכ"נ זו מטעם נבילה בזה מועיל ששים כנגדו והארכתי בזה במק"א ולפ"ז יקשה לרב ושמואל דס"ל דמין במינו במשהו שוב יאסור הכ"נ שנעשה נבלה האחרים במשהו וכן יקשה לר"י דע"י השפוד יאסר הכל דלר"י מין במינו במשהו והיא קושיא גדולה לשיטת הרש"ל ומכאן מוכח כשיטת הרשב"א וצע"ג. והנראה בזה דבר חדש דהנה בעת צליית הפסח שהיה קודם ערב אז לא היה אסור כלל מה שנצלה מחמת ד"א כמ"ש הרמב"ם פ"ח מק"פ שאם אכל נא ומבושל מבעוד יום פטור שדוקא בעת שצריך לאכול נא עובר על וה"ה לצלי מחמת ד"א וכיון שכן אז הי' עדיין היתר ול"ש שיאסר במשהו דבעת ההוא היה היתר וא"כ כל שנטל מקומו קודם ואח"כ לא נשאר רק הטעם המשהו ומשהו אינו אוסר משהו אחרת כמ"ש כנלפענ"ד דקודם הפסח לא שייך שנעשה נבלה דעדיין היתר הוא וז"ב. ובזה יש ליישב קושית הצל"ח שהקשה ג"כ דהרוטב הוה מין במינו ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשיתי למעלה דע"י היפוך השפוד יתן טעם בכלו דמין במינו במשהו ומ"ש למעלה דכיון דאינו אוסר רק כדי נטילה א"י לאסור אח"כ במשהו דהו"ל תרי משהו. אחרי שובי נחמתי דא"כ יקשה גם בהך דסי' תס"ז דאמאי נאסר כלו ניהו דע"י היפוך השפוד נוגע בכל שטח התרנגולת אבל אין לו כח לאסור כ"א כדי נטילה ולא כלו וע"כ צ"ל דע"י היפוך השפוד מוליך המשהו בכלו כמו שנראה מהמ"א והח"י ובמנחת יעקב כלל כ"א שמוליך נטיפת הנטילה בכלו וה"ה כאן והוא קושיא גדולה לפע"ד אך לפמ"ש כאן א"ש. ובמ"ש יש ליישב הא דכתבו התוס' בדף ע"ד להוכיח דאף דמצוה לקלפו אבל לא נפסל דאל"כ יקשה בהא דאמרו בדף פ"ח משום חזה ושוק והשתא הא החזה והשוק אוסר השאר וע"כ דאם לא קלפו כשר והקשה הצל"ח דהא יש לומר דהכהן יאכל החזה והשוק עד כדי נטילה דצלי אינו אוסר יותר מכדי נטילה וכן הקשה הכו"פ בסי' ק"ה ולפמ"ש אתי שפיר דע"י היפוך השפוד מתפשט הטעם ול"מ לשיטת רש"י דבקדשים מין במינו במשהו ועיין בחולין דף צ"ח א"כ ודאי מתפשט הטעם ואף אם נימא דלא כרש"י עכ"פ היפוך השפוד מתפשט ע"פ כל חלקי הפסח כדי נטילה עכ"פ כמ"ש למעלה וא"כ מה עשה הא לא נודע היכן נגע ויצטרך הכהן לאכול ע"פ כל חלקי הפסח וזה א"א וע"כ דיכול לחתכו ואז בודאי מותר: