שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ט (ח׳)

והנה אחר שזכיתי לזה דכל שלא עמד בעיניו אף שנשאר כשיעור נגע דהיינו כגריס מ"מ טהור וכמ"ש בזה. היה נראה לכאורה לישב קושית התוס' בכתובות דף ע"ה גבי ספק אי בהרת קדמה לשער לבן או שהשער לבן קדמה דרבנן מטמאי ונתקשו בזה רבותינו בעלי התוס' דלמה יהי' טמא הא הוה ליה לאוקמא בחזקת טהרה ונדחק רבינו תם לפרש דמיירי בנזקק לטומאה והר"ש פ"ד דנגעים דחה דבריו דבנזקק לטומאה בכל ספק טמא כמבואר פ"ה שם ע"ש שהאריך בזה. ולפמ"ש היה מקום ליישב דמיירי שכבר הסגיר אותו בנגע שהיה יותר הכגריס ואח"כ נחסר והיה רק כגריס רק שנמצא בו שער לבן וספק אם השער קדמה כגון באופן שספק אם בא מחמת המכה או מצד השער בעצמו ואז ל"ש חזקת טהרה דבאמת יש בו שיעור טומאה כגריס רק שלא עמד בעיניו והי' טהור עכשיו שיש ספק שמא השער לבן בא מחמת הבהרת והבהרת קדים לכך מהראוי לטמא ונמצא לא שייך לומר דכבר נזקק לטומאה דזה אינו דלולא השער היה טהור דהרי לא עמד בעיניו כמו שהיה ומכל מקום חזקת טומאה יש לו דהרי באמת יש בו עדן שיעור טומאה כגריס. אך נראה דלפמ"ש רש"י ותוס' בכתובות שם דמה שנחלקו בשער לבן קודם הוא מדכתיב והנה נהפך שער לבן בבהרת וזה כתיב גבי מכוה והרי מכוה אין לו רק הסגר שבוע אחת בלבד כמבואר ברמב"ם פ"ה מט"ץ ה"ד וא"כ שוב לא שייך לאוקמא אחרי הסגר דאז כל שלא פשה ועל השער לבן ספק שמא שער לבן קודם בודאי ראוי לאוקמא בחזקת טהרה ולכך הוצרך ר"ת לפרש כגון שנולד לו טומאה אחרת וז"ב. ובזה מיושב היטב מה דנתקשה בספר בה"ז בחידושיו לרמב"ם פ"ט מנזירות על מה שפירש"י ותוס' שם מקרא דהנה נהפך שער לבן דכתיב גבי מכוה ולא פירשו מקרא דכתיב גבי נגעי עור הבשר והוא הפך שער לבן והיא תימה גדולה ובחידושי על התורה פ' תזריע הארכתי בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דשם יש הסגר שני שבועות והיה משכחת לה לאחר הסגר שבוע אחת וכמ"ש ור"ת רצה לפרש דמיירי באופן דנולד לו טומאה אחרת וא"ש סברת רבנן ור"י וע"כ לא משכחת לה רק במכוה ודוק היטב. ובחידושי אמרתי בזה ע"ד הפלפול דהנה יש להסתפק בהך דבעינן שתקדום בהרת לשער לבן אי בעינן דוקא קדימה אבל כשנולדו בבת אחת לא טמא או דלמא דאף בבת אחת טמא ודוקא כשהשער לבן קדים טהור. וכאשר התבוננתי בזה ראיתי בר"ש פ"ד דנגעים משנה י"א שכתב דכל היכא דתנן ובה י"ג שערות לאו דאתי בהדדי בהרת ושער רק שהבהרת קדים ע"ש משמע דאף בבת אחת טהור ובעינן בהרת קדים ולפ"ז לפי מה דקיי"ל דאי אפשר לצמצם א"כ הוה כעין ס"ס ספק השער קדים או דלמא דבאו בב"א וג"כ טהור ולשיטת התוס' בעירובין דף ט"ו ובסוכה ובכמה מקומות בתירוץ הראשון הוה אי אפשר לצמצם ספק דלמא באו בב"א או לאו והוה ס"ס ואף לשיטת הר"ש ממאנביל לא שייך כאן שני צדדים דאדרבא יש שני צדדים להתיר שמא שער לבן קדים ושמא שער ובהרת כהדדי וטהור. והנה האיר ד' עיני ומצאתי בשיטה מקובצת בכתובות דף ע"ה שם שהרגיש בזה דיש ס"ס והאריך שם דגם בב"א טמא ע"ש אמנם כ"כ דמהר"ש לא נראה כן. ובזה נראה לפענ"ד דלפי שיטת התוס' בכמה מקומות דבידי אדם אפשר לצמצם א"כ בשחין ומכוה דבא בידי אדם שנכוה באש וגחלת ורמץ או בעץ או באבן שנקראו שחין או מכוה א"כ בכה"ג לא שייך ס"ס ולכך פירש רש"י ותוס' לענין מכוה ובאמת אם נימא דבב"א טמא כמ"ש בשיטה שם שוב הוה ס"ס להחמיר שמא בהרת קדים ושמא בבת אחת וכבר נודע דגם ס"ס להחמיר אמרינן ועיין מלמ"ל פ"ח מאה"ט וס"ס מועיל אף נגד חזקה דהוה כמו רוב ועדיף מיניה. ומיושב בזה קושית התוס' דלכך לא מוקמינן בחזקת טהרה ודו"ק ומהתימה דבשיטה מקובצת שם בשם רש"י מהד"ק מביא שלמד מקרא דשער בנגע הפך לבן ע"ש שמרכיב שני פסוקים פסוק דמיירי בנגעי עור הבשר ופסוק דכתיב גבי מכוה וצ"ע. והנה בהא דאמרו אם קדמה שער לבן לבהרת טהור וספק טמא ר"י קיהה וטהור והרמב"ם פסק דטמא מספק והכ"מ תמה בזה דהא בב"מ דף פ"ו נחלקו במתיבתא דרקיע עם הקב"ה והקב"ה אמר שהוא טהור וכן הכריע רבה ב"נ וכתב הכ"מ משום דלא בשמים הוא ואף שרבה הכריע כיון דהוה סמוך למיתה הוה בכלל לא בשמים הוא והוא דוחק גדול. והנה בסוף ספר באר הגולה נדפס דבר נחמד בשם הגאון החסיד מוה' ישראל קאזניצער וגם אני אענה חלקי דהנה בטעמא דרבנן דמטמאים ולא אזלי בתר חזקה וכתבו התוס' בנדה שהחזקה גרועה שדרך השער להתלבן מחמת הנגע ששערות הן שחורות בטבע ועיין בר"ש ותוי"ט מ"ש בזה ספ"ד דנגעים והנה כבר נודע מ"ש הקדמונים דתקנה מתקנין אף על המיעוט דהרי המיעוט ישנו בעולם כמו הרוב ודוקא כשאנן דנים על פרטי אמרינן שזה מן הרוב ועל המיעוט אין משגיחין משא"כ כשאנו מתקנים תקנה גם על המיעוט מתקנים וכעין דאמרו דאף דאתחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כל שלא נודע חוששין לגניבה דמיעוט גנבי יש בעולם ועיין ש"ך חו"מ סי' קל"ג. ולפ"ז נלפענ"ד דבאמת בעוה"ז כשאנו דנין על איש פרטי שאירע לו ספק הלז אם קדמה הבהרת או השער אמרינן דטמא דהא אתרע החזקה משום שדרך של שער להתלבן מחמת נגע ורוב שערות שחורות אבל בעולם העליון ששם ליתא במציאות רק שנחלקו על הדין הלז איך הוא הדין בזה שפיר יש לומר דכל שיש עכ"פ מיעוט שיש להם שערות לבנות ושם אין אנו דנין על איש פרטי רק בכללות הענין וא"כ יש גם המיעוט כמו הרוב והרי רוב בעצמו אינו רק ספק רק שהתורה התירה לאותו ספק וכמ"ש בשיטה מקובצת ב"מ דף ז' וא"כ כיון דספק מן התורה להקל להרמב"ם א"כ שפיר אמר הקב"ה שהוא טהור ורבה ב"נ שפיר אמר שהוא טהור והיינו על השאלה ששאלו המתיבתא דרקיע שלא היה על הפרטי רק בכללות שפיר דנו בכללות שהוא טהור וז"ש הכ"מ דכיון שלא בשמים הוא והוא נשאל סמוך למיתה לא על פרטי רק על גוף הספק כיון שהיה מופשט מאיש שפיר הורה להקל אבל לדידן באמת הוא טמא דמדרבנן בודאי טמא גם ספק ועכ"ש כשריעא החזקה ודוק היטב כי הוא דבר נפלא ועמוק לפענ"ד. ובמ"ש למעלה דהוה ס"ס ושני צדדים להיתר יש לפרש המחלוקת של ר"י ורבנן דרבנן סברי דבב"א ג"כ טמא והוה שני צדדים לטמא ור"י ס"ל דבב"א טהור ואם כן יש שני צדדים לטהר ודו"ק: