שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ט (ז׳)

והנה על מ"ש למעלה ראיה מדברי המשנה פ"ט דנגעים משנה ג' במי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת כשחין השיבני כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' דאין ראיה משם דשם אינו טעון הסגר רק שבוע אחת וכל שלא פשה טהור. ויפה השיב ואדרבא לכאורה משם קצת ראיה להיפך דאל"כ מה אמרו והלא מקומה כגריס וקשה גם בכגריס שייך שמא יכנוס ויהיה פחות מכגריס ואח"כ יפשה ויחליטו וע"כ צ"ל דכל שאינו כגריס אין עליו שם נגע והו"ל כהלכה לה הנגע וחזרה דאינו מטמא אח"כ דל"מ פשה דכבר הלכה לה הנגע ופנים חדשות בא לכאן משא"כ בנשאר כגריס דשם נגע עליו רק שלא נפשה וכל שנפשה אח"כ טמא. אמנם אין ראיה משם דבכגריס כל שנפשה אח"כ כגריס כל שלא שייך בו שער לבן ומחיה דמקומה צרבת שחין והרי היא כבתחלה ואינו מטמא וכ"כ במרכבת המשנה בהדיא שם אלא שלא הביא ראיה ולפמ"ש הדבר מוכרח. אך לולא דמסתפינא הייתי אומר דמשם קצת ראיה למ"ש דכפי הנראה מלשון המשנה היה שם בהרת כגריס רק שנעשה במקומה צרבת ומי"ז לא שייך פשיון ושיער בכף היד ליכא ומחיה ליכא דאינו בשר חי אבל מקום הבהרת גופא אינו צרבת השחין וא"כ יקשה דלמה לא יטמא משום דנשאר כגריס אבל אינו מוכרח דאפשר דמיירי דמקומה ממש צרבת השחין כדמשמע פשטא דלישנא ואין ראיה ועכ"פ הדין שכתבתי למעלה אמת וברור דכל שלא עמד בעינו טהור ודו"ק וכ"כ במרכבת שם בפשיטות ודו"ק. והנה במה שרמזתי לעיל ראיה מפ"ט דנזיר משנה ד' בעת שלמדתי מס' נזיר בעיון ראיתי שראיה ברורה היא דשם מביאין התוס' בזה ובזה כסלע ואינו יודע איזה מהם כהה שניהם טמאים עד שיחזק לשניהם להיות כגריס הרי בהדיא דאף דלשניהם היה יותר מכגריס כל שכעת פחות ממה שהיה בתחלה מקרי פחות ולא עמד בעיניו וכ"כ בהדיא בשיטה מקובצת לנזיר דאם היו מכירין אותו שהיה בו מתחלה כסלע ה"ז טהור שהרי חזר ועמד בעיניו וכל הפסיון הלך לו ע"ש הרי בהדיא דכל שהפסיון הלך לו אף שיותר מכגריס טהור ומבואר כדברי ונתתי שמחה והודות לאלהים הנחני בדרך אמת ועיין ברמב"ם פ"ו מטומאת צרעת הלכה ו' שהעתיק הדין הלז ומבואר כמ"ש ת"ל. והנה המשנה הלז היא בנגעים פ"ה משנה ד' ה' וראיתי בספר חזון נחום הספרדי שהקשה למה לא יטמא ממ"נ דיש בו ס' טומאה אלא שלא ידענו איזהו וצריך ישוב דדמיא לחתיכה אחת משתי חתיכות וחשיב איסור קבוע לענין חטאת. והנה לפענ"ד לק"מ דל"מ בשני אנשים דודאי אין מקום לקושיתו דכל אחד יש לו חזקת טהרה אלא אף אם היה באיש אחד מכל מקום כל שא"י באיזהו הוא מטמאו טהור מגזה"כ כמ"ש הרמב"ם והר"ש דיליף מקרא דבעינן שיטמא את הודאי ולא את הטמא וז"ב ופשוט. ומ"ש עוד שם דא"כ למה כתב הרמב"ם פ"ו מט"צ ה"ה דכל ספק נגעים חוץ מב' ספיקות שמנינו כבר טהור וע"ז הקשה דלמה באלו השני ספיקות טמא כיון שלא נזקקו לטומאה לא ידעתי מה מקשה על הרמב"ם והא מקור דברי רבינו הוא לשון ששנו חכמים במשנה רפ"ה דנגעים כל ספק נגעים טהור חוץ מזה ועוד אחד והן הן השני ספיקות שכתב רבינו בפ"ד מט"צ ה"ט ובפ"ד ה"ו והטעם כתב התוי"ט שם דאוקמא אחזקה דשער בא מתחלה שחור וגם אוקמא אחזקה דאותה הנגע פשה ולא נתחדש נגע אחרת. שוב ראיתי בחזון נחום שם ריש פ"ב שהעתיק על ראש הפרק מה שמצא בשם הרא"ש ובמחכת"ה לא העתיק יפה שלפנינו נדפס ובא הרא"ש ועל כל ספק המוזכר במשנה ד' הן דברי הרא"ש הנ"ל דו"ק ותשכח. והנה מדברי המשנה פ"ה משנה ד' הנ"ל דיש ספק באיזה פשה סתירה גלויה למ"ש בטור על התורה פ' תזריע בשם הרא"ש דצריך לעשות רושם בכל הנגעים לידע הפשיון וזהו ההסגר דקרא וא"כ היכא משכחת לה הספק נחזי אנן הרושם ואם לא עשה הרושם הא לדידיה זהו ההסגר דקרא והוה כלא הסגיר כלל ובתשובה אחת לענין ע"א במקום חזקה תמהתי על הרא"ש תמיהות הרבה וגם מ"ש כעת צע"ג על רבינו הרא"ש: