שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ט (ה׳)

והנה בי"ד אייר שלשים למב"י הגיעני דברי אבי הרב נ"י שנית וזה אשר כתב לי ע"ד תשובתך על דברי הקדומים ארשום בקצרה. א' עיין תוס' נדה דף י"ז ע"ב ד"ה ואין דספק ראי' בכ"מ ספק. ב' אי לאו דבגברא איכא תרי לריעותא דהעמד טמא והרי חסר לפניך הוה אזלינן בתר חזקת המקוה כי היא מקור השאלה ואיך ניזל בתר גברא להפך נגד חזקתו ודו"ק. ג' מ"ש בשם הגאון הח"ץ תמה תמה אקרא דראיות ברורות יש בכל מס' נגעים דלא כן הוא ואין עת להאריך פה עכ"ל הזהב אות באות והנה מ"ש מהתוס' בנדה דף י"ז לפענ"ד אם כההבנת אאמ"ו נ"י יהי' דברי התוס' סותרין למ"ש למעלה דבר"ה טמא ג"כ ספק ראיה אבל באמת דברי התוס' פשוטין וגם כאן כוונתם דבספק ראיה גם בר"ה טמא עכ"פ מספק ולא ילפינן מסוטה דיהיה בר"ה טהור בודאי ועל זה כתבו דבכ"מ ספק היינו דאף בר"ה אינו טהור בודאי ועכ"פ ספק טומאה הוא. ומ"ש בטעם הב' לא זכיתי להבין כוונתך ועל מה סובב והולך ע"כ לא יכולתי השב. ועל מ"ש על דברת הח"ץ דתימה הוא דבכל מסכת נגעים יש ראיות דלא כן הוא הנה אני בעניי אם כי בד' לא מצינא מכ"ש בשיתא ומה גם בנגעים אשר היא מהלכות עמוקות והעמומות בכ"ז אמרתי אסורה נא ואראה המראה הגדול הזה אולי אמצא מקום המבואר או משמע להיפך וחפשתי בכל מס' נגעים ולא מצאתי יתד לתלות עליו כי מה שנתבאר בפ"ו מנגעים משנה ד' בהרת יתירה מכגריס ובה מחי' יתירה מכעדשה רבו או שנתעטו טמאין ובלבד שלא יתמעטו מכשיעור וכן קי"ל כמ"ש הרמב"ם פ"ו מט"צ ה"ו אבל אין ראיה משם. כי שם איירי קודם ההסגר או אחר ההחלט אבל בעידן ההסגר כל שלא עמד בעיניו כמו שהיתה מה יושיענו מה שיש בו שיעור גריס הא עכ"פ לא עמד בעינו הראשון כמו שהי' ומידי דהוה אם כהה מד' מראות ועיין בפ"ד מנגעים משנה ז' כנסה ופשתה פשתה וכנסה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין ולכל הפירושים שם מיירי קודם שנראה לכהן וא"כ מקרי עמד בעיניו דמה שנתמעט בתוך ההסגר לא אכפת לן וכמ"ש ג"כ התוס' בנדה שהבאתי לעיל דבתוך ימי ההסגר לא אכפת לן ומכ"ש אם נפרש דמיירי אחר ההסגר פשיטא דאין ראיה משם ועיין בפירוש המשנה ברמב"ם ור"ש ורע"ב והתוי"ט שהאריכו כלם בזה ועיין בט"צ פ"ד ה"ה ובראב"ד וכ"מ ובהלכה ט' ובראב"ד וכ"מ שם. דרך כלל אני בעניי לא מצאתי מקום אשר יאמר כי הוא זה משמעות להיפך ועיין בפ"ט משנה ג' א"ל לר"א מי שעלתה לתוך ידו בהרת כסלע ומקומה צרבת שחין א"ל יסגיר וכו' א"ל שמא תכנוס ותפשה ופירש הרמב"ם והרע"ב שמא תכנוס ותשוב כגריס ויפטור אותו הכהן הרי דאם היתה כסלע ותכנוס ותשוב כגריס ואפ"ה יפטור אותו הכהן וע"כ משום שלא עמד בעיניו ע"ש היטב ומשם משמע כמ"ש ודו"ק היטב. דרך כלל איני רואה שום משמעות שיזיז אותי מדעתי והכתוב הקפיד על עמידה בעיניו שזה הוה בפשה וגם בבתים הקפיד על עמידה בעיניו ונלמד מנגעי בגדים כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשנה פי"ג מנגעים משנה א' ע"ש ואם אולי שגיתי הלא העמדתי במרחב רגלי ועמדתי בנקרת צור רבותינו בעלי התוס' שדבריהם אין להם מקום כ"א עפ"ז וגם אא"ז הח"ץ אשר כתב בהדיא כן ודו"ק. שוב מצאתי במרכבת המשנה פ"ד מט"ץ ה"ה שהביא ג"כ דברי התוס' בחולין וכתב ג"כ דס"ל להתוס' דאם לא עמד בעיניו אף שיש בו כגריס טמא ע"ש והוא פשוט בעיניו וכן עיקר ות"ל שגם אני הרנשתי בהתוי"ט שמשמע קצת להיפך ע"ש וייטב לך ועיין בפ"ט ממס' נזיר משנה ד' בברטנורה שם ודו"ק ועיין בנגעים פ"ה מ"ה משמע כדברי ודו"ק: