שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ט (ד׳)

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

ומדי שוטטו בעיני בדבריו הקדושים ראיתי ליישב דברי התוס' בנדה דף ב' ע"ב ד"ה התם במ"ש דגבי מקוה רגילות להתחסר מעט מעט ולכך איכא למימר חסר ואתאי אבל הנגע רגיל להתחסר בב"א פחות מכגריס והקשה הוא ז"ל דסוף סוף כשהי' הנגע כטפה וכדומה ועכשו חסירה והחוש והשכל מורין שנתחסר ברבות הימים והוה דומיא דמקוה דגם שם הטפה שבין מ' סאה לפחות הוה ברגע אחת ואפ"ה כמות החסרון שיותר מ"מ עד פחות הוא בא ברבות הימים וה"ה בזה והאריך בזה ולבסוף הניח בצ"ע. ולפענ"ד ליישב עפמ"ש דבאמת הנגע כל שהוא כגריס שם נגע עליו ורק לאחר ההסגר כל שנחסר אף מעט ונשאר כגריס הרי לא עמד בעיניו אבל כיון ששם נגע עדיין נשאר ועומד ל"ש לומר דדרכו להתחסר דבאמת כל שישנו עדיין כל מחלת הנגע יכול להתפשט עוד יותר כמו שיכול להתחסר וא"כ עיקר מה שאנו יכולין לתלות שתתחסר הוא כשנחסר מכגריס דאז נראה שמחלת הנגע שב להרפא וא"כ עיקר תלוי בפחות מכגריס וזה דרכו להתחסר בב"א משא"כ (בנגע) במקוה שכל שהתחיל להתחסר שנתקלקל המקוה דרכו לחסר והולך ולא תלוי במ' סאה משא"כ בנגע שכל ששם נגע עליו יכול להתפשט יותר וא"כ אף שנימא דלא עמד בעיניו משעה שהסגיר עכ"פ עד שהגיע לכגריס היה יכול להיות שתתפשט יותר דטפי איכא למתלי שברבות הימים מתמעט והולך ממה שנתלה שתיכף לאחר הסגר נתמעט מכגריס וא"כ שפיר טמא וא"ל דא"כ אמאי טמא הנכנס בסוף שבוע דהא פשיטא שבסוף יום השביעי ודאי נתמעט מכגריס כל שרואין אנו אחר הפתיחה שנתמעט הרבה מכגריס דז"א דזה גזירת הכתוב שכל לאחר ההסגר יהא טמא עד שיחזיר הכהן ויראנו וכמ"ש התוס' שם דכשיטמא הכהן את הבית אפילו נתחסר אח"כ קודם שנכנס זה גזירת הכתוב שהבית טמא עד שיראנו הכהן וכוונו למ"ש וכ"כ אא"ז הח"ץ שם ליישב קושית התוס' בחולין הנ"ל אלא שדברי התוס' בנדה בתירוצם לא הבין כן וע"כ תמה עליהם ולפמ"ש דברי התוס' נכונים מאוד. שוב ראיתי במהר"ם לובלין בחידושיו לנדה שם שעמד על סיום דברי התוס' דהם דברי מותר ע"ש ולפמ"ש א"ש ודוק וד' יראני נפלאות מתורתו. ובמ"ש למעלה יש ליישב הא דאמר הש"ס תניא דלא כראב"י ופירש"י מדתני דאם הסגיר בתוך הבית דהסגרו הסגר ותמה בחידושי הר"ן בשם הרמב"ן דאטו ראב"י לית לי' חזקה זה א"א רק דראב"י יליף לה חזקה מהלמ"מ וא"כ יש לומר דקרא אתי לעומד בתוך הבית והא דאמר בברייתא דאף בתוך ביתו הסגר הוא לפי האמת דאזלינן בתר חזקה מהלמ"מ והיא קושיא גדולה. ולפמ"ש א"ש דבזה יקשה דאמאי באמת טמא נוקי לגברא בחזקת טהרה והרי חסר לפניך ובכה"ג יהיה טהור וא"ל דהו"ל ספק טומאה ברה"י דז"א דלראב"י דלא יליף חזקה מקרא א"כ לא נוכל למילף מסוטה דהא בקרא לא נודע אי אזלינן בתר חזקה ולכך טמא בסוטה ודאי וע"כ דהספק טומאה ברה"י טמא ודאי ע"כ דגם מקרא ילפינן חזקה ושפיר הו"ל ספק טומאה ברה"י טומאה ודאי וילפינן מסוטה וכמ"ש. ובזה י"ל הא דמשני ראב"י כגון דקיימי דרא דגברא ויקשה היאך אפשר דההסגר דקרא לא משכחת לה רק בדרא דגברי. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גם לראב"י ידענו חזקה מהלמ"מ רק דמקרא לא יליף והא דמטמא אף בהלך לביתו הוא משום דחזקה הלמ"מ וא"ל דאכתי היאך קתני בברייתא דטמא ודאי אף שנמצא חסר אח"כ כמו שהוא הדין בנגעי בית הא יש לגברא חזקת טהרה וע"כ משום ספק טומאה ברה"י ולפ"ז כל שלא נודע חזקה מקרא לא הוה ספק טומאה ברה"י טמא ודאי דלא יליף מסוטה וכמ"ש דז"א דהא דמטמא הברייתא כשהלך לתוך ביתו הוא בכה"ג שהי' דרא דגברי ולא צריך לחזקה וכמ"ש ודו"ק היטב:
נחלת הכלל · Lemberg, 1865-1890

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך שואל ומשיב מהדורא תליתאה, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.