שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ח (ז׳)

והנה בט"ז אהע"ז סי' קל"ג הקשה דלמה לא כתבו שם דין ע"א בגירושין דהרי בקדושין איכא שיטת הסמ"ג דחוששין בע"א לקידושין ולמה בגירושין לא חשו לע"א ועיין בבית מאיר שם. ולפענ"ד דבר תימה אמר דשאני קדושין דאינו נגד החזקה דאף דיש לה חזקת פנויה מכל מקום חזקת פנויה לא חשיבה כ"כ חזקה כמ"ש התוס' בסוגיא דהי' בה מומין דלגבי חזקת הגוף ל"ח חזקת פנויה חזקה כלל. והטעם נראה לפענ"ד דעומדת להנשא אבל בגירושין איך אפשר דע"א יהיה נאמן נגד חזקת א"א וזה לא יאמר אדם ואף דהתוס' כתבו בגיטין דף ד' ד"ה דקי"ל דבקידושין וגירושין לא מועיל הודאת בע"ד דמחייבה לאחריני אף דבלא"ה הוה בגירושין חזקה זה אינו דהא לגבי דנפשיה ל"ש חזקה דאדם נאמן לגבי עצמו יותר מחזקה ורוב וכמ"ש הרשב"א בקידושין ובפ"י כתובות דף כ"ב ולכך שלולי דחב לאחריני וע"ז לא שייך הודאת בע"ד היה נאמן אבל ע"א במקום חזקה זה א"א. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש הב"ש סי' קל"ג ס"ק א' לענין עדי מסירה בזאח"ז אם מועיל והביא הב"ש מעידי חתימה דמבואר בגיטין דף ל"ג דמועיל ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דעידי חתימה לא הוה נגד חזקה א"כ כל אחד נאמן דהא לא מרעא עדן חזקת א"א דכ"ז שלא נתן לה הגט לא שייך חזקה אבל עדי מסירה מה מועיל בזאח"ז הא לגבי כל אחד ל"מ נגד החזקה והוה כמאן דליתא ושוב לא יוכל להצטרף להאחר וז"ב ודו"ק היטב. ודרך אגב אכתוב מה ששאל אותי הרב מוה' אברהם צבי אבד"ק ניץ ני' במה שיש בידו מכתב מהגאון מוה' משה ז"ל אבד"ק סניטין ויאס ז"ל שנתן לאשה התרה שנתגרשת ולא חתימי שם רק הוא לבדו וע"ז כתב דבב"ש סי' קמ"ב ס"ק ז' מבואר בשם הט"ז דל"מ ע"א להוציא מחזקת א"א ואין הרב נאמן ע"ז. הנה יפה תמה ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת חלק אהע"ז סי' קל"ו מבואר בהדיא כן יעו"ש אף שלא הזכיר דברי הט"ז והב"ש. אמנם מפני תקנת עגונות נראה לפענ"ד למצוא היתר דהנה האריך שם דיש לחלק דבט"ז מיירי אם באה למקום שנתחזקה א"א אבל מה שהתיר הוא אם תבא למקום שלא נתחזקה וע"ז הקשה דא"כ למה צריכה התרה הא היא נאמנת מכח הפה שאסר ורק דחשש שמא תבא למקום שתהיה מוחזקת בא"א או כמ"ש בספר יהושע דכעת שלובשת צעיף א"כ בזה נתחזקה בא"א א"כ שוב צריכה התרה שנתגרשה דמ"ש בספר יהושע דנאמנת מטעם מלתא דעל"ג דחה מעלתו דבדבר שבערוה ל"מ מה דעל"ג והביא ראיות והנני יוסיף דגם בממון אינו נאמן ע"א במלתא דעל"ג כמבואר בש"ע חו"מ סימן ל' סעיף י"ד בהג"ה ודבר שבערוה יליף דבר דבר מממון ואף דבשו"ת תשב"ץ ח"א מסי' ע"ז עד סי' פ"ד פ"ה האריך לחלוק על הריב"ש אבל לא קי"ל כן וא"כ ה"ה בדבר שבערוה. אמנם לפענ"ד נראה דל"מ אם נימא דלא כספר יהושע ואינה מוחזקת בא"א בשאר מקומות רק במקום שהיתה מוחזקת בא"א א"כ כיון דבמקום שנתגרשה לא נתחזקה בא"א א"כ ע"ז נאמן הרב וכל דיצאת בחזקת היתר אף דאח"כ באתה למקום שנתחזקה אי אפשר להוציאה מחזקת היתר שהיה לה וכעין מ"ש הט"ז ביו"ד סי' ח"י לענין סכין דכל דיצאתה בחזקת היתר מחזיקין בחזקתה ועיין תוס' כתובות כ"ו ד"ה אנן. אמנם אף להספר יהושע דבכ"מ היא בחזקת א"א נראה לפענ"ד כיון דהך חזקה אינה אלא חזקה דאתיא מכח רובא דרוב נשים הנושאות צעיף הן א"א אבל עכ"פ יש מיעוט אלמנות וגרושות דאף שנושאות צעיף מכל מקום אינה אשת איש כעת וכן יש זונות ההולכות בצעיף כמ"ש בפ"מ ח"א סי' ל"ה ובשו"ת שבות יעקב א"כ אינה רק מבררת המיעוט מתוך הרוב ובזה ע"א נאמן כמ"ש הנימוק"י והר"ן פרק האומר ודו"ק היטב: