שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ח (ה׳)

ובזה כתבתי בחידושי לב"ב דף קל"ז בהא דאמר דהבעל שאמר גרשתי נאמן משום דבידו לגרשה היינו משום דכיון דהוה בידו לגרשה לא אתחזקא בא"א לגבי בעל ולכך נאמן והארכתי שם הרבה לבאר כל הסוגיא. וראיתי בש"ש פ"א שם שהביא ראיה דבדבר שבערוה אינו נאמן אף היכא דהוא בידו משום דיליף דבר דבר מממון ובממון לא מועיל מיגו כל שאינו כעת דהוה מגו למפרע והביא ראיה מהא דאינו נאמן הבעל לומר גרשתי רק מכאן ולהבא והא באומר נתנסך יינך כל שהיו בידו נאמן אף שכעת אינו בידו וע"כ דבדבר שבערוה אינו נאמן ולפענ"ד אין משם ראי' דכל הטעם דבידו נאמן הוא כמ"ש הפ"י דכל שמסרו בידו הו"ל כבעלים ע"ז דהימוני המני' והוה כמו שליש ע"ש בחידושיו לגיטין דף נ"ד ולפ"ז היאך שייך שיהיה נאמן שגרשה מטעם דהוה בידו והו"ל בעלים דאדרבא ע"י שמגרשה הוא מסיר הענין ממנו וע"כ לא נאמן משום דבידו רק היכא דבידו נמסר הענין ויכול לעשות בו כל דבר והו"ל בעליו של הדבר אבל לא במה שמסיר הקנין מידו עי"ז וז"ב מאד מאד לדעתי ועכ"פ סברת הש"ס שם דרצו לומר דנאמן אף למפרע היה מקום לומר דהיינו דבידו הוא משום דהוה חזקה העשויה להשתנות וכמ"ש בשם הח"ד וא"כ אף למפרע שייך בידו. ובזה מיושב היטב קושית התוס' דאם נימא דלמפרע הוא נאמן א"כ מה הועילו שתקנו זמן בגיטין משום בת אחותו הא יוכל לחפות ולטעון גרשתי. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הוא נגד החזקה וגם אין דבר שבערוה פחות משנים ורק משום דבידו הוא הוה ס"ד דנאמן. ולפ"ז הא כבר נודע דאף דע"א נאמן נגד החזקה כל שבידו אבל לא לענין מיתה והרי האב בודאי נאמן על בתו ואפ"ה אין סוקלין על ידו ומטעם דלענין זה לא המני' התורה ומכ"ש ע"א ועיין בפ"י בקידושין דף ס"ג ובק"א ובח"ד סי' קכ"ז וסי' קפ"ה וא"כ בכה"ג לענין שתפטר ממיתה ע"י החיפוי פשיטא דאינו נאמן הע"א וז"ב ודו"ק: