שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ח (ד׳)

והנה נתיישבתי בדברי וראיתי דיש לחלק דע"כ לא כתב הר"ן דהיכא דפתיך בי' ממון אין הע"א נאמן רק שם דאומר של מ"ש דמוציא הממון מרשות הדיוט שהוא חזקתו הראשונה לרשות הגבוה דמעשר שני ממון גבוה ובזה בודאי אין ע"א נאמן דהרי אף באיסורין דעת הרא"ש וכמה מהפוסקים דאין ע"א נאמן נגד החזקה ואף לדעת הרשב"א בחידושיו ליבמות דף פ"ח והר"ן דע"א נאמן אף נגד החזקה אבל זה באיסור גרידא לא היכא דפתיך ביה ממון דע"ז אינו נאמן להוציא מחזקתו אבל בנתנסך יינך דאין מוציא היין מחזקתו רק שאסר היין וע"ז נפסד ממונו של זה וא"כ זה נוגע לענין איסור בלבד והוה כמו כל דבר איסור דע"א נאמן לאסור אף שפתיך ביה ממון וה"ה בזה כל שאינו מוציא מרשות לרשות וז"ב. ובמ"ש יש לדון במה שנסתפק בשב שמעתא שמעתא וא"ו פ"ז בדבר של ערוה דיליף דבר דבר מממון היכא דלא אתחזיק איסור אם נאמן ע"א וכתב הוא דכיון דילפינן דבר דבר מממון ובממון אף דלא אתחזיק נמי אינו נאמן ולפמ"ש מדברי הר"ן נראה דדוקא להוציא מחזקת ממון הוא דאין העד נאמן הא כל דלא אתחזיק נאמן העד. ומה שהביא ראיה מהא דאמרו בב"מ דף כ"ז סימנים וסימנים וע"א יניח והא שם הממון לא אתחזיק כלל ע"ש שהחזיק בזה לראיה ברורה. ולפענ"ד אין משם ראיה כלל דשאני התם דהוה ע"א בהכחשה ואין הע"א במקום הכחשה כלום וכיון שזה השני שנותן סימנים טוען ששלו הוא ומכחישו ואף שיש לומר דדלמא גם לו נאבד וא"כ לא נקרא הכחשה ז"א דא"כ מה מעליותא דע"א והא אין העד מכחיש שלאחר לא נאבד וגם הרא"ש בב"מ שם מצריך שבועה נגד הע"א וע"כ דמיירי דהעד מכחישו וא"כ בכה"ג אין העד נאמן דהוה ע"א בהכחשה ועיין בש"ך יו"ד סי' קכ"ז ס"ק ג' ודו"ק והנה בפ"ז שם הקשה בהא דאמרו ביבמות דף פ"ח אי קדושת דמים בידו לפדותו והא בידו אינו מכח מגו רק מתורת בידו נאמן כמ"ש הרא"ש בניזקין וא"כ כיון דמוציא מרשות הקדש לרשות הדיוט אינו נאמן כמ"ש הר"ן היכא דפתיך בי' ממון אינו נאמן והניח בצ"ע ורצה לדון בדבר חדש ע"ש. ולפענ"ד נראה דהנה במקום דלא אתחזיק איסורא סברת הש"ס שם דודאי ע"א נאמן ורק באתחזיק הוא דפלפל הש"ס שם מנ"ל דנאמן ולפ"ז סברת הש"ס כיון דבידו לפדותו א"כ הוה חזקה העשוי להשתנות וכמ"ש בח"ד סי' קכ"ז דעיקר הענין דבידו הוא משום חזקה העשוי להשתנות ולפ"ז לא הוה חזקה ושוב הע"א נאמן: