שואל ומשיב מהדורא תליתאה · כלל ג׳ סימן ל״ו

אשר שאלת בהא דאמרו בקידושין דף י"ג דלמדו דמיתת הבעל מתיר מהא דכתיב פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה והקשית לפמ"ש בטור על התורה דגם בימי משה היו נוהגין לכתוב גט כריתות כשיוצא למלחמה כמו שהי' בימי דוד וא"כ אין ראיה דהא כתבו גט כריתות ומותרת ע"י הגט הנה כבר נודע בין החיים קושיא זו ומצאתי בבית יעקב סי' פ' שהקשה זאת ע"ש מ"ש בזה כי אינו כעת לפני. והנה לכאורה רציתי לומר דקרא סתמא מיירי אף בקידש את הקטנה שא"י לקבל את גיטה וא"כ ל"מ גט כריתות ואף דמיירי באירס את אשה כדכתיב אשר ארס אשה ולא לקחה ואירוסין יכול אביה לקבל גיטה אכתי מה נעשה באם מת אביה לאחר שקידשה. אך זה דחוק דמנ"ל להוכיח דלמא בזה באמת לא היה חוזר מן המלחמה. עוד רציתי לומר לפום רהיטא דהנה בקרא כתיב אשר ארש אשה ולא לקחה וכן פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה והיינו משום עגמת נפש שאחר יקחנה כמו שפירש"י וא"כ אם נימא דמיתת הבעל אינו מתיר כדס"ד השתא וא"כ למה היה חוזר מעורכי המלחמה (והיינו משום עגמת נפש וכפירש"י) לא הי' לו לגרשה ואז ליכא משום עגמת נפש דאיש אחר היה אסור לקחתה. אך גם זה אינו שוה לי דניהו דתלאה התורה בואיש אחר יקחנה והיינו משום עגמת נפש וכפירש"י אבל אינו מוכרח דאם אין אחר לוקחה לא הי' חוזר והכתוב אורחא דמלתא נקיט להרבות עגמת נפש ובפרט כל שכבר גרשה שוב איכא משום עגמת נפש. אמנם העיקר נראה לי דלפמ"ש ר"ת בכתובות דף ט' ובגיטין דף ע"ג דהא דכותב גט כריתות לאשתו הי' בלי תנאי כדי שתתגרש תיכף ואח"כ כששבו ממלחמה היו חוזרין ולוקחין אותם א"כ בכה"ג נראה ברור דאינו חוזר מעורכי המלחמה דכל שכבר נתגרשה שוב אינה אשתו כלל פשיטא דאין מקום להתיר בשביל זה לילך ולארס אשה מחדש והרי גדולה מזו מבואר ברמב"ם פ"ז ממלכים הלכה ז' דאם קידש אשה מעכשיו ולאחר י"ב חדש ושלם הזמן במלחמה חוזר ובא לו וכתב הכ"מ דדוקא במעכשיו אבל אם לא אמר מעכשיו אינו יכול לארסה עכשיו ולא כל הימנו לפטור עצמו מהמלחמה ע"ש ומקורו מהירושלמי כמ"ש המלמ"ל שם וא"כ הדברים ק"ו שאם כבר נתגרשה לגמרי שלא כל הימנו שיקח אשה מחדש ויחזור מעורכי המלחמה והרי במחזיר גרושתו גופא לא היה חוזר משום דאינה אשה חדשה לו כמ"ש שם בה"ח והיא משנה ערוכה ומכ"ש לילך ולחזור אשתו גרושתו וע"כ דמי שחוזר לא כתב גט כריתות ושפיר מוכח דמיתת הבעל מתיר וז"ב: